[חיים יטיב]

אחרי מחיאות הכפיים המגיעות לכאורה לסוכנים שלנו על חיסול מחבל אשר ידיו מגואלות בדם יהודי, מגיע שלב השאלות והתמיהות מהתנהלותו של ראש המוסד.
נסיכות דובאי מצטיינת בכסף הרבה מאוד כסף, וכסף פירושו אמצעים משטרתיים והשפעה על התקשורת העולמית. נסיכויות המפרץ וערב סעודיה חולשים על תאגידי ענק, קונים השפעה בצמרת הפוליטית של העולם המערבי ובעיקר במסדרונות וושינגטון, כולם יודעים זאת ובעיקר ראש המוסד הנוכחי מאיר דגן. למה לעזאזל הנ"ל שלח כ-30 סוכנים (26 חשודים נכון להיום והרשימה של הדרכונים המזוייפים עולה בהתמדה) לבצע משימת חיסול יחסית פשוטה ולסבך את ישראל בפרשה מביכה מסוג זה?

על פי פרסומים שונים בתקשורת הישראלית והזרה דגן ניער את המוסד והפך אותו ליותר מבצעי, קיצץ במשרות באגפי איסוף וניתוח המידע ושלח הביתה או גרם לעזיבתם של מספר לא קטן של וותיקים בארגון. כיום מגלים לכאורה את התוצאות של מעשיו של דגן וסביר להניח שמתנגדיו מלקקים שפתיים לאור הזובור שמשרטת דובאי עושה לדגן ולשיטות שלו.
פעם הצטיין המוסד בהיותו ארגון קטן וחכם, למשימת חיסול מסוג זה התפרסמו בעבר פרטים על יחידות חיסול בנות 4-6 אנשים אשר עמלו על ביצוע המשימה, יש להודות כי הצילומים והניתוחים של משטרת דובאי מאוד משכנעים וכי אכן נראה על פניו כי יחידת החיסול מנתה הפעם מספר גדול מאוד של סוכנים.
האם הדבר מצביע על חוסר יכולתו של דגן לאמן סוכנים מוכשרים וצנועים המסוגלים להתמודד עם משימה מסוג זה באמצעים דלים? או האם מדובר בסבירות יותר גדולה בשינוי בתורת הלחימה של המוסד אשר הפך להיות ארגון בזבזני וכבד יותר הדומה בשיטותיו לאח הגדול האמריקאי.
בכל מקרה דבר אחד מסתמן כיותר ויותר וודאי, דגן שלח כשלושים סוכנים לגוב האריות בדובאי למשימת חיסול בה היו מסתכנים בעריפת ראשם אם היו נתפסים.
קל לדמיין מה היה קורה אילו אחד מהסוכנים הרבים היה נתפס בטרם עת. מבצע חיסול מבחוח מצטייר יותר ויותר כמו מפגש מחזור של סוכני המוסד לדורותיהם בדובאי למבצע קניות מאשר פעולה מבצעית.

נדמה כי בתום הפרשה והחילוץ מההסתבכות הבין-לאומית יישאר לנו לשמוח על כך כי משטרת דובאי לא תוכל לעולם להביא ביסוס לחשדות האם חלק מהקניות אכן הוזמנו על ידי שרה נתניהו בעצמה...