 פורסם: רביעי 26.01.11 8:14 נושא ההודעה: שלטון החוק - לית דין ולית דיין - פרשת גלנט |
|
| ד"ר צ'לו רוזנברג היסטוריון
שלטון החוק - לית דין ולית דיין פרשת גלנט הראשונה ופרשת גלנט השנייה נעצו עוד מסמר בארון הקבורה של הצדק מצער להיווכח שבמשך שנות קיומה של המדינה קמה לה חונטה של מושחתים שעבורה החוק הוא בגדר של המלצה בלבד אחר-כך מתפלאים מכך שהציבור אינו מאמין בפוליטיקאים, בחוקים ובמי שאמור לאכוף אותם... המבקר יעביר השבוע מסקנותיו בפרשת גלנט ---------------------------------------------------------------------- ---------- פרשת גלנט - סיכום ביניים אלעזר לוין גלנט סלל כביש לא חוקי על קרקע ציבורית * הרשויות הצדיקו את הכביש בטענה הלא-נכונה שזו דרך מילוט * קיבל 35 דונם באפליה לטובה לעומת כל התושבים האחרים ופלש ל-28 דונם נוספים אך החזיר אותם לאחר שלש שנים * האם ניצל את דרגתו ומעמדו בצבא כדי לקבל טובת הנאה שלא הגיעה לו? לרשימה המלאה ---------------------------------------------------------------------- ---------- כל מי שעיניו בראשו והמודעות לשלטון החוק גבוהה אצלו במיוחד, אינו יכול שלא להספיד את החשוב שבעקרונות המשטר הדמוקרטי. יאמרו מומחים למשפט חוקתי או פלילי שהקביעה ששלטון החוק נפח את נשמתו מוגזמת, סוג של אמירה שאין מאחוריה ממש. אז יאמרו. יבואו ויצביעו על הירשזון, בניזרי ואפילו הנשיא קצב, יהללו וישבחו את מערכות אכיפת החוק, בתי המשפט, אך גם לאחר כל אמירות אלה, המציאות תעלה על כל דמיון, ולמען האמת הדמיון המזרח-תיכוני מפותח דיו. "פרשת גלנט" הראשונה ו"פרשת גלנט" השנייה נעצו עוד מסמר בארון הקבורה של הצדק. אין זה משנה מה קבע מבקר המדינה ומה יקבע היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו לא ועדת טירקל. איך אפשר להאמין בקביעותיהם כאשר מתגלות התקלות הקולוסאליות שעשו כל הגורמים שהוזכרו? מי יאמין לקביעות ועדת טירקל כאשר היא בעצמה הודתה בריש גלי שלא היו בפניה כל החומרים, היא איננה ועדת חקירה, ועדת בדיקה וכדומה. נכון שאפילו הודאה של נאשם אינה מתקבלת בקלות בבית משפט, אך כאשר ועדה בראשות שופט כה מכובד מוציאה תחת ידיה הודאה כה מביישת, מי מוכן יהיה להאמין בכל קביעותיה בעתיד? האם אין כאן פגיעה אנושה במערכת עשיית הצדק והמלחמה בשחיתות? לאלה אשר עדיין אינם יודעים, הרי ועדת טירקל אישרה את מינוי גלנט לרמטכ"ל ולא מצאה פגם כלשהו באיש והתנהלותו עד מינויו לתפקיד הרם ביותר. אז עבור מה צריך ועדה שתבחן את המועמדים לתפקידים הבכירים כאשר לוועדה זו אין כל סמכות לחקור, לבדוק מסמכים, לתהות על קנקנו של המועמד? מדוע אזרחי ישראל חייבים לשאת בהוצאות עתק לקיומן של ועדות מסוג זה כאשר אין להן כל תוחלת? זו שחיתות מוסרית שאין כדוגמתה! שערוריה שאין כדוגמתה מצער להיווכח שבמשך שנות קיומה של המדינה קמה לה חונטה של מושחתים שעבורה החוק הוא בגדר של המלצה בלבד. הם עשו ועושים במדינה כבשלהם, ללא מורא ופחד. בידיהם האמצעים הכלכליים והחברויות המתאימות כדי לצאת נקיים. למרות כל הרעש וההמולה סביב פרשיות כאלה ואחרות, עדיין לא הגענו אפילו לקצה הקרחון. החברים של גלנט שיצאו להגנתו עשו מאמץ עילאי כדי לשכנע אותנו שבמעשה ההשתלטות על הקרקעות המיוחס לרמטכ"ל, לא הייתה כל חריגה מהנורמה הנהוגה במושב עמיקם אך גם במושבים אחרים. אם נכונים הטיעונים הללו, הרי שיש כאן שערוריה שאין כדוגמתה: בחסות ה"נוהג", ישנם אזרחים המשתלטים על קרקעות, עושים בהן כבשלהם, ואין מי שיאכוף את החוק. ההיגיון אומר שלו גלנט לא היה מתמנה לרמטכ"ל, הסוגייה של השתלטות על קרקעות הייתה עוברת ללא ציוץ. יש כאן, לכאורה, התעלמות מוחלטת מהוראות החוקים השונים, סחר-מכר בקרקעות המדינה, התעשרות ללא שום מגבלות. זו פשוט הפקרות שאין כדוגמתה. בעצם, במחשבה שנייה, יש לה אח ורע בכל תחומי החיים! מרבית ועדות החקירה שפעלו עד היום לא הביאו לשום שינוי משמעותי. לא כאן המקום לסקור את כל ועדות החקירה, מאז קום המדינה ועד היום, אך מי שינסה לבחון מה תרמו ועדות אלה, ימצא בקלות שתרומתן הייתה קטנה ביותר. תיקון המצב - למי אכפת?! נחזור לנושא המינויים בשירות הציבורי והשחיתות המלווה אותו. מעניין מאוד שלכל המינויים הבכירים בשירות המדינה ישנם שני מאפייני יסוד: קרבה גדולה למדי לבעלי העמדות הפוליטיות, ומאידך-גיסא, כולם מגיעים ממרכז הארץ או סביבותיו. האם מישהו שאל את עצמו אי-פעם מדוע אנשים מן הפריפריה אינם מגיעים לעמדות המפתח? איך ייתכן שוועדות שונות ומשונות, נציבות שירות המדינה וכל המוסדות המפקחים למיניהם, לא עלו על הכשל המוסרי שבמינויים של מקורבים? מה הסיכויים של מי שאיננו גר במרכז הארץ, קרוב לצלחת, למצוא את עצמו בתפקידים בכירים, הגם שיש לו כל הכישורים הנדרשים? השאלה היא רטורית לחלוטין. האם לא מתפקידן של ועדות המינויים השונות לבחון את התופעות המוזרות הללו, ואף לדרוש תיקון המצב? ודאי שכן, אך למי אכפת מכך. ואחרי כל אלה עוד מתפלאים שקיימת שחיתות ושהציבור אינו מאמין לא בפוליטיקאים, לא בחוקים ולא במי שאמור לאכוף אותם? מי שקרא את ספרה של נעמי לויצקי, "העליונים", יכול היה להתרשם ממה שקורה בבית המשפט העליון, בין השופטים, בינם לבין עצמם ובינם לבין מערכות אחרות במדינה, סדר היום והאידיאולוגיה של מי שמורמים מן העם. מי שרצה להיווכח שהשופטים העליונים הם בני תמותה רגילים, עם כל המשתמע מכך, יכול היה למצוא זאת בספר. ואז השאלה הבלתי נמנעת היא, מה קורה מטה, בערכאות אחרות, בפרקליטות וכדומה? לסיום, משהו שאיננו קשור לגלנט, אך בדרך עקיפה, לשלטון החוק. בראיון שהעניקה לאחד מערוצי הטלוויזיה, גוללה עו"ד כנרת בראשי בפני המצלמות את דרך הייסורים שעברה כסניגורית של א' מבית הנשיא, אשר הייתה הקטליזטור לפרוץ הפרשה. עם כל ההסתייגויות המתבקשות, סיפורה ומסקנותיה של עו"ד בראשי מזעזעים. יש בהם כתב אישום חמור ביותר כלפי מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט. גם אם הסיפור הוא סובייקטיבי, מטבע הדברים, אסור שדבריה של עורכת-הדין הצעירה ייפלו על אוזניים ערלות. לדאבון הלב, ככל הנראה, אין כלל ודאות שהתיקון המתבקש יבוא על מקומו. שר המשפטים נאלם דום וקולו של העומד בראש מערכת המשפט נדם. זו שערוריה בפני עצמה, אך על כך בהזדמנות אחרת. נוצר: 25/01/2011 | עודכן: 25/01/2011 http://www.news1.co.il/Archive/003-D-56075-00.html |
|
