[ממעריב]

מדפסת הכסף הסודית: כך חולבים הקיבוצים מאות מיליונים שקלים מהציבור

09/10/12
מתוך קטגוריות: מועצת החלב חקלאות מחיר החלב

בשנות השמונים פשטו הקיבוצים את הרגל. בפיתרון שהתגבש למצב הביש התחייבה ממשלת ישראל (ולא בפעם הראשונה) לכסות את חובותיהם בהיקף של מיליארדי שקלים ועל חשבון משלם המיסים. "הסדר חובות הקיבוצים" הידוע לשמצה, גרר ביקורת ציבורית רחבה על שום סיוע שהעניקה המדינה למגזר מסוים על חשבון כלל אזרחיה. אלא שלמרות השנים שחלפו, הפרדיגמות הכלכליות שהתחלפו וסכנת פשיטת הרגל המיידית שכבר אינה מרחפת מעל הקיבוצים, חוסר הצדק נשאר. הציבור הישראלי עדיין מסבסד את התנועה הקיבוצית במאות מיליוני שקלים בשנה, מה שהשתנה הוא רק המנגנון - במקום לקחת ישירות מקופת המדינה, הקיבוצים מטילים עלינו מס חלב. (כתב רותם סלע)



בכדי להבין כיצד פועל המנגנון המורכב בו החלב, הגבינה והיוגורט שלנו מגיעים לכיסם של הקיבוצים, יש להתעכב על המבנה המשונה של שוק החלב הישראלי. בניגוד למגזרים כלכליים אחרים בהם מתנהלת תחרות בין יצרנים שונים על ליבו וכיסו של הצרכן, מתנהל משק החלב על פי מודל סובייטי: מועצה מרכזית מחלקת מכסות חלב בהיקף של 1.3 מיליארד ליטרים של חלב, ישנו מחיר מפוקח וקבוע לכולם, ורפתן שחוטא בייצור יתר נקנס.

המכסות עצמן מחולקות בין הקיבוצים הזוכים ל-58% מהמכסות, והמושבים הזוכים ל-42%.

לכאורה החלוקה בעוגת הרווחים בין המושבים לקיבוצים הינה נגזרת של היחס הזה, אלא שלמעשה הקיבוץ הממוצע זוכה למכסות הגבוהות בלמעלה מפי שבע משל המושב הממוצע, ובניגוד למושב הייצור בו אינו מחולק בין אינספור רסיסי רפתות אלא מרוכז ברפת אחת גדולה. ההבדלים הללו באופן הקצאת וריכוז המכסות הינם קרדינאליים: בעוד תעשיית החלב המושבית היא עסק סולידי, הרי שזו הקיבוצית היא פעמים רבות לא פחות ממדפסת כסף.



הסיבה לכך היא היתרון המובנה לגודל, הנובע מהנוסחה הקובעת את מחיר החלב. בעוד בשוק חופשי נקבע המחיר על ידי היצרן היעיל ביותר, הרי שבשוק החלב בישראל נקבע המחיר על ידי נוסחה המשקללת את תוצאותיו של סקר בו נמדדים הביצועים והעלויות של רפתות גדולות ויעילות יחד עם רפתות קטנות ו"מפגרות" ובהן עשרות פרות בודדות, כאשר לבסוף נבחר מחיר אחיד הקרוי מחיר המטרה.



על פי נתונים שהוצגו לועדת קדמי עלות הייצור של ליטר חלב שונה באופן מהותי ברפתות הגדולות והקטנות, כאשר הפערים מגיעים לחצי שקל לליטר ואף למעלה מכך. במחיר מטרה של 2.34 ₪, אשר 20 אגורות ממנו מיועדות מראש לרווח, הרי שפער היעילות הנוסף מביא את הרפתות הגדולות, ובדרך כלל הקיבוציות, לשולי רווח של 30% המותירים באבק את תעשיית הסלולר בימיה הטובים, את הסקטור הבנקאי ועוד שורה ארוכה של מגזרים כלכליים מוגנים, קרטליסטים ומונופוליסטים שיכולים לחלום על שיעור רווחיות שכזה.




במציאות בה המשפחה הישראלית הממוצעת מוציאה כ-3,500 ₪ בשנה על מוצרי חלב, המשמעות של משטר המחירים והפיקוח הנוכחי הוא תרומה שנתית ממוצעת של למעלה מ-500 ₪ למשפחה, המסבסדת את קיבוצים עשירים כשפיים וגעש הנהנים מרפתות ענק סופר-רווחיות לצד נכסי נדל"ן נדיבים. בכדי להפסיק את החליבה של הצרכן הישראלי יש לבטל את משטר הפיקוח על תוצרת ומחיר החלב. התחרות במקרה הזה, תעשה צדק.


http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785 d2d933122ebb1&id=4093