[חיים יטיב]

מה יש להשיב? זה מצער שאנו חיים במדינה כזאת שהפכה את אזרחיה למשועבדים לבנקים ולמערכת ממסדית ומשפטית מושחתת.
אין מה להוסיף.

[יש מיש]

והאם המדינה והבנקים לא הונו, רימו, הטעו במזיד מאות אלפי אזרחים שאילו ידעו כי משכון הם נותנים - ובעתיד ייקחו להם את הבית וכך יזרקו אלפי משפחות לרחוב, היו מנסים אחרת את סוג מגוריהם. ואולם משחשבו כי המדינה ובתוספת מענקיה המפתים, שיכון נתנה להם, אלפים התפתו, ואיך אומר הסלנג--אכלו אותה. ומיטב שנותיהם בוזבזו לריק כי הממשלה הפריטה או שמא פלרטטה עם הבנקים ,כונסים ואולי גם עם חלק מהשופטים. ראה שאמר שר המשפטים בוועדת חוקה בכנסת מיום 11.3.02 [מתוך הפרוטוכל מילה במילה] אני רוצה להוסיף משהו על הריבית ששכחתי להגיד קודם, והוא מאוד חשוב. אני יכול לתת לכם עכשיו סקופ. נודע לי, ואני מצטער על זה צער רב, ואני לא אומר בהכללה, אבל שחלק מהבנקים לוקחים מעורכי-הדין חלק משכר הטרחה שלהם, שהם גובים מהחייב. עורכי-הדין לא יכולים לפתוח את הפה, כי ברגע שהם יפתחו את הפה, הבנק ייקח מהם את כל תיקי המשכנתאות. יש לי הוכחות לכך בכתב, לא בעל-פה. זה פשוט סקנדל. אם הבנק עד היום גבה מאנשים שכר טרחה דרך עורכי-הדין, ועורכי-הדין לא יכולים לפתוח את הפה, כי הם פוחדים מהבנק, כי עורכי-הדין הם שלוחי הבנק, ואם הבנק אנס את עורך-הדין לשלם לו חצי משכר הטרחה שלו, למשל, לאורך כל הדרך, בכל התיקים, זה לא חוקי. כשנודע לי הדבר הזה, שאלתי את ראש הלשכה למה הם לא מגישים תביעה משפטית נגד הבנקים, לתבוע מחדש את כל שכר הטרחה שהם גבו.