[חיים יטיב]

ביניש: דבריו של השופט צבי כספי נגד הילה גרסטל - "התבטאויות חמורות שמקומן לא יכירן"
נשיאת העליון מבקרת בחריפות את השופט צבי כספי, שלא נרתע מלהאשים את השופטת המחוזית, הילה גרסטל, בקבלת ערעורים כדי לנקות שולחן
נועם שרביט 19:06 05/12/07

לפני כחצי שנה נחשפו ב"גלובס" 3 פסקי דין בהם הטיח שופט בית משפט השלום בת"א, צבי כספי, ביקורת חריפה, נועזת וחסרת תקדים על ערכאת הערעור. בשני מקרים כוונו החיצים למי שמכהנת כיום כנשיאת המחוזי מרכז, הילה גרסטל, שהואשמה בקבלת ערעורים בניגוד לנהלים, במטרה "לנקות שולחן". בנציבות תלונות הציבור על שופטים בחנו אז את היבטי הפרשה, לרבות השאלה האם יש אמת בטענותיו של כספי, אך ככל הידוע לא התקבלו כל החלטות או מסקנות בנושא.
השופט צבי כספי מערער על ההילה של השופטת גרסטלשופטי שלום רבים מתוסכלים מכך שערכאת הערעור המחוזית "מנפנפת" את פסיקותיהם בהינף קולמוס. השופט צבי כספי החליט שנשבר לו ו"רוקן" בטן מלאה על הילה גרסטל, הנשיאה הטרייה של המחוזי בפ"ת. בהחלטה יוצאת דופן בחריפותה הוא מאשים את השופטת בקבלת ערעורים בניגוד לנהלים, במטרה "לנקות שולחן"

בימים אלה ניתנה למעשה ההתייחסות הרשמית הראשונה של גורם בהנהלת המערכת, להתנהלותו של כספי. נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, הוציאה לכספי "כרטיס צהוב" כשדנה בערעור פסלות שהגישה בעלת דין באחד התיקים האמורים בהם דן כספי. היא מתחה ביקורת חריפה על הלשון הקשה בה הוא נוקט ("חריפות בלתי הולמת"), ועל תעוזת היתר שלו במתיחת הביקורת על שופטי המחוזי ("התבטאויות חמורות שמקומן לא יכירן בהחלטות בית משפט").

מדובר בתביעה אזרחית שהגישה ב-97' יונית פוזיילוב נגד אביגדור חלפון. במשך כל ההליך התעמת כספי עם פרקליטתה של פוזיילוב, עו"ד דוריס גולשה-נצר, שמונתה ע"י לשכת הסיוע המשפטי, ושפעם אחר פעם סירבה למלא אחר הוראותיו. בין היתר, היא הגישה סיכומים ארוכים ב-50% ממה שהתיר, באותיות קטנות ובצפיפות. הפרקליטה הוציאה את כספי מהכלים, אך יותר מכך הוא רתח על השופטת גרסטל, שביטלה 3 החלטות שלו בתיק.

בהחלטותיו, כאמור, תקף כספי את גרסטל. "בית המשפט שלערעור (כב' השופטת גרסטל), כדרכו, לא מצא לנכון לדון בערעור לגופו, מסיבותיו שלו", ציין. "במקום זאת, 'הציע' בית המשפט שלערעור 'הצעה' שהתקבלה ב'הסכמה', ולפיה פסק הדין הראשון יתבטל".

שבר שיאים

בהחלטתו זו, הוסיף כספי, "נתן בית המשפט המחוזי פרס לתובעת ולגולשה-נצר על כך שהן מסרבות לקיים את הוראות בית משפט זה. ראשית, בוטל פסק דינו של בית משפט זה, בלא הסבר ובלא הנמקה מדוע ייעשה כך; שנית, 'הוענש' בית המשפט: מטרתם של סיכומים היא להביא לבית המשפט עמדה של הצד המגיש אותם בצורה מתומצתת וסדורה, תוך הפניית בית המשפט לפרוטוקול הדיון, לראיות וכן לאסמכתאות המשפטיות הנוגעות לעניין".

אחרי שגרסטל ביטלה החלטה נוספת שלו, כספי שבר שיאים. "שנים הרבה מצוי אני בענייני המשפט ולא זכיתי לראות החלטה מעין זו", תקף את גרסטל. "על-פי 'טענות המערערת', בלא שהוגשה בקשה לבית המשפט שלערעור, ללא תצהיר תומך, ללא הסבר נאות על סיבת אי-הבאת הראיות בשלב הנכון להבאתן, כאשר ברור הוא שהראיות היו קיימות ומצויות בידיעת המערערת בעת וקודם לניהול המשפט, מחליט בית המשפט שלערעור, על-פי 'הצעה' משלו, לבטל פסק דין של ערכאה קודמת וכל זאת בניגוד לכל כללי הבאת ראיות בערעור".

לכספי לא היה ספק באשר למניע של גרסטל. "נראה, כי אצה לו הדרך לבית המשפט שלערעור להסיר מעל שולחנו ובמהירות תיק נוסף, גם אם הסרתו כך יש בה פסיקה הנוגדת את הדין וגרימת דיונים נוספים בערכאה אחרת". בהמשך החלטתו מתח ביקורת חריפה גם על עו"ד גולשה-נצר והאשים אותה ב"מעשה של זיוף או 'מעין זיוף'".

גולשה-נצר ביקשה לפסול את כספי בשל חשש ממשי למשוא פנים מצידו, והוא סירב. "יכולתי לקבל את הבקשה, בהיעדר התנגדות של הנתבע", כתב כספי בהחלטה, "ואולם מהסיבות שיובהרו להלן, ובייחוד בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, נראה לי שאם אעשה כך אחטא לחובתי כשופט, כפי שחטאה, בכל הכבוד, ערכאה אחרת, וייווצר מצב לפיו בעל דין או ב"כ יוכל להכתיב למערכת המשפט את ההתנהגות הרצויה לו, תוך שהוא מזלזל בהוראות ביהמ"ש ועושה ככל העולה על רוחו".

פוזיילוב ערערה על ההחלטה לעליון. לטענתה, לאורך כל ההליכים היה יחסו של כספי אליה ואל פרקליטתה "קשה מנשוא". לדבריה, הדבר התבטא בהחלטות שנתן ובכך שבתגובה לכל משפט שיצא מפיה של גולשה-נצר וכל הליך משפטי או טענה שהעלתה, הונפה מעל לראשה חרב ההוצאות האישיות.

הנשיאה ביניש ציינה בחוסר שביעות רצון מופגן, שאת מרבית החלטתו בעניין הפסלות הקדיש כספי "לביקורת חריפה ביותר על באת-כוח המערערת ועל ערכאת הערעור. בהחלטתו התבטא בחריפות בלתי הולמת כנגד החלטתה של ערכאת הערעור, ומתח גם ביקורת על 'דרכה' של ערכאת הערעור באופן שאינו ראוי".

פוזיילוב טענה, שהחלטתו זו רק מוכיחה שכספי "נעול" בדעתו ואין סיכוי שיכתוב פסק דין חדש, במקום זה שבוטל בערעור, במידת האובייקטיביות הנדרשת. לביניש זה לא הספיק. היא דחתה את הערעור וקבעה שאין מקום שכספי יפסול עצמו. שוב הנימוק הרגיל היה "מקצועיותו של בית המשפט" שתאפשר לו לשמוע את העדים עליהם הורה המחוזי, "לשקול את העניין ולשנות מהחלטתו הקודמת תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים".

גם ההתבטאויות החריפות של כספי אינן מצדיקות לפסול אותו, הוסיפה ביניש. "התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. שופט ייפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו".

לנהוג באיפוק ובריסון

היא הזכירה, עם זאת, ש"בית המשפט רשאי גם להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו", הגם שעליו "לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת, בנקודה שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט".

לכן, פסקה, רשאי היה כספי "להעיר לבאת-כוח המערערת על התנהלותה, ולמתוח ביקורת על מה שנראה בעיניו כגישה מתחמקת ומזלזלת כלפי הוראותיו. אמירות השופט והחלטותיו לא באו אלא להביע מורת רוח מאי-כיבוד החלטותיו. נראה שחלק מההערות היו מיותרות ומוטב היה להימנע מהן ואף סגנונן אכן קיצוני".

אשר להתבטאויותיו כלפי ערכאת הערעור, כתבה ביניש ש"אין ספק כי מדובר בהתבטאויות חמורות שמקומן לא יכירן בהחלטות בית משפט. אין זה מסמכותה של הערכאה אליה מושב הדיון לבקר את ערכאת הערעור ולפקפק במניעי החלטתה. משחוזר תיק לבית המשפט בצירוף הנחיית ערכאת הערעור, על בית המשפט לפעול על-פי ההנחיה בלב פתוח ובנפש חפצה, על-פי מיטב הבנתו, גם אם ההחלטה אינה נראית בעיניו. הדבר מתחייב מהיררכיה השיפוטית וסמכויות ערכאת הערעור על-פי החוק".

בסוף החלטתה מופיעה הערה תמימה לכאורה, שעשויה להיראות כ"מכה מתחת לחגורה" מצד ביניש. "טוב יעשו כל הגורמים המעורבים, אם ינסו לסיים את ההליך באופן ענייני, וללא המתח והחריפות שבהם התנהל ההליך עד כה". מאחר שהערות כאלה מצד שופטים מכוונות למתדיינים ולבאי-כוחם, קל להבין את ההשפלה שבה. (ע"א 5381/07).


http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000282937&fid=82 9