צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא |
מחבר |
הודעה
|
חיים יטיב דובר של `נקים`
הצטרף: 23 ינו' 2006 הודעות: 1013
|
פורסם: חמישי 18.08.11 5:17 נושא ההודעה: מי שיוזם הצהרות כנגד חבריו במחאה אינו מקדם דבר אלא גורם נזק |
|
|
בחודשים האחרונים אנו עדים להתעוררות מרשימה של הציבור בישראל אשר יצא לרחובות למחות נגד יוקר המחיה השחיתות והתנהלות הממסד. נדגיש כאן כי ארגון נקים קרא מזה 4 שנים לציבור לצאת ולמחות ראה כאן
http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?t=1686
לצערינו אנו עדים לאחרונה להצהרות של איש נגד אחיו של חברים במחאה כדוגמא זאת המצורפת מטה. אין לדעת מי יוזם הצהרות אלה והאם מדובר בתרגיל "הפרד ומשול" של הממשלה למוטט את המחאה, אך בכל אופן אבקש להתייחס כאן לטענות, הגם שהינן מוצדקות לדעתי, העולות השכם לבקרים "מי מינה אותכם אנשי מאהל רוטשילד ומי קבע מה העם רוצה."
נכון איש לא מינה אף אחד באופן דמוקרטי כי אי אפשר לקיים בחירות ראויות כאשר אנו נמצאים במחאה ארצית בהיקף כזה, לקיים בחירות ראויות משמע לקבוע מי הם בעלי זכות בחירה, לארגן בחירות על פי נוהלים מקובלים, לקבוע לוח זמנים משקיפים וכו... בקיצור דבר שאינו אפשרי כלל וכלל במציאות העכשווית. די מקובל על ציבור המחאה כי העם בישראל הפך לעבדים לכת שלטונית ולבעלי הון, כולם מבינים שדרוש לשנות את המציאות השלטונית כך שהממשלה תשרת את העם ולא ההיפך כפי שקיים כיום.
מהמכתב המצורף מטה עולה כי החתומים רצים אל הממשלה ומבקשים כי הם אלה שינהלו משא ומתן מולה, אך בכך אותם חתומים לדעתי טועים ומטעים את הציבור. המחאה הזאת מחוייבת לדעתי לשנות את הסדרי השלטון בארץ מן היסוד קרי שלצורך זה דרוש מהפכה של ממש, אין לצפות מהממשלה כי היא תתנדב לפנות את מקומה לשלטון העם, לכן המחאה צריכה לאלץ אותה לכך כפי שמהפכות קרו בצרפת במאה ה-18 (אשר הוציאה בעקבותיה את כל ארופה מעול הדיקטטורה) בסין במאה ה-20 (המהפכה של מאו אשר שחררה את סין מהשלטון האמריקאי והיפני והפך תוך 50 שנה את סין למעצמה) וכפי שקורה היום במזרח התיכון.
אני מציע כי כל המוחים נגד אופן ניהול המחאה יתחילו ללמוד לפרגן אחד לשני ולהסתכל על העיקר ולא על הטפל, קרי שיתעסקו בלהוציא עוד אנשים לרחובות ויתמכו בשביתה כללית במשק ליום א' הקרוב.
לדעתי ביבי צריך להתפטר ואין זה עניין פוליטי של ימין ושמאל, אני בעצמי ימני בדעותיי ואין זה משנה כלל וכלל, השלטון בישראל מסואב ואינו יכול להמשיך להתקיים בדרך זו, דרוש שלטון מעבר, כפי שקורה היום במקומות אחרים במזרח התיכון. שלטון מעבר שיפעל לשינוי שיטת הממשל תוך שמיעת מקסימום קולות בציבור ובע"ה יבא לציון גואל.
המכתב מצ"ב
מחאת האוהלים – ההנהגה הארצית
שדרות רוטשילד, תל אביב-יפו
יום שני ט"ו אב תשע"א 15 באוגוסט 2011
לכבוד פרופ' מנואל (מנו) טרכטנברג, יו"ר
הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי
משרד ראש הממשלה
רחוב קפלן 3, הקריה / ירושלים 91950
הנדון: הודעה על יציגות מחאת האוהלים
היום התבשרנו, כי החבורה המכוּנה "צוות רוטשילד" מינתה לעצמה וועדת מומחים. הרינו להודיע, כי צוות רוטשילד אינו מייצג את המאהלים בשום צורה ולשום עניין, וכי הצוות שגיבש לא קשור למאבק.
לית מאן דפליג, כי צוות רוטשילד הוא שהחל את המאבק, וזכויותיו עמו בהקשר זה. אולם למן הימים הראשונים ממש, איבד הצוות את הלגיטימציה בעיני רבים מאוד מדיירי המאהלים – וזה בהנחה שהייתה לו הרשאה מלכתחילה.
צוות רוטשילד סירב בעקביות להעמיד עצמו לבחירות, כמו גם לבצע כל מהלך דמוקרטי אחר. התנהלותו הייתה כשל חונטה – קליקה סגורה. הוא נמנע מלשתף את דיירי המאהלים בהחלטותיו.
"השביעייה הסודית" (כך מכונה הצוות) לא התגוררה במאהל רוטשילד, ואף מיעטה לבקר בו. אין מדובר בעניין סמלי בלבד, ואכמ"ל.
הסיבות ההללו, ואחרות, הובילו לכך, שגם בִּ"בסיס האם" שלה, מאהל רוטשילד, אין השביעייה מקובלת ואין לה שום כוח
במאהלים החלו לצמוח הנהגוֹת אותנטיות, של אנשים אשר גרו בהם ופעלו בתוכם. לפני כשבוע, קמה רשמית הנהגה ארצית (מטה-ההנהגה, להבדיל מהגרעין המייסד, חתום לקמן). יודגש, כי אין ההנהגה מהווה אופוזיציה לשביעייה; זאת, גם משום שאנו מייצגים את הרוב, וגם משום שלמען קיום אופוזיציה נדרשות בחירות.
השביעייה דאגה לאחֵז את עיני "דיירי" המאהלים בבחירות פיקטיביות ובמהלכים אחרים, אשר לא הניבו תוצאות ממשיות.
ההנהגה הארצית של מאבק האוהלים היא ההנהגה האותנטית, אשר נהנית מאמונו של השטח ומאהדתם של דיירי המאהלים. זאת, בזכות עבודה יומיומית מפרכת במקום מושבם של המוחים.
צוות רוטשילד מצטייר, בצדק לדעתנו, כמי שמעדיף את "מדינת תל אביב", על חשבון ההתיישבות בגליל, ביש"ע ובנגב – קרי על חשבון הפריפריה. מוצאי השבת האחרונה סימנו מפנה, עת נאלצה השביעייה לרדת דרומה, לִבאר שבע.
כבר משלבים מוקדמים הוברר לנו, כי מחאת השביעייה אינה מחאתנו, על כי פוליטית הנה.
צוות רוטשילד העדיף, בכל פעם, את המפלגתי על פני הכלכלי-חברתי. ניגוח ראש הממשלה נראֶה כמטרה הראשית של הצוות, ואילו הבאת הישגים בתחום המאבק מצטיירת כמטרה רצסיבית בלבד.
אנו מאמינים, כי התנהלות לא עניינית, לשון המעטה, זו, מנעה מהמאבק הצלחה גדולה בהרבה. כך הורחקו מאיתנו, בניגוד לרצוננו, קהלים כגון רבים מאחינו הדתיים, הימניים, ועולי חבר העמים.
מיהות חברי ועדת המומחים הנ"ל מעידה, כי חששותינו לגבי הפוליטיזציה של המאבק היו מוצדקים. בוועדה חברים, ואין צורך לנקוב בשמות – אנשים בעלי השקפת עולם מוגדרת מאוד. חלקם פעל בעבר באופן מעשי, בתחומי אחריותו ועיסוקו, למימוש השקפותיו.
סיכומו של דבר, לא צוות רוטשילד ולא ועדת המומחים שמינה (על דעת עצמו) – מייצגים אותנו, אנשי המאהלים. אין לקיים עימם משא ומתן, משום שאינם באים מכוח העם. הם מייצגים מטרות זרות לנו – מטרות מדיניות המשרתות מחנה מסוים.
למו"מ מול אנשיך ומולך, וייסלח לנו חוסר הצניעות, נבקש אדוני לזמן דווקא אותנו – בתורת נציגים אמיתיים של המאהלים.
יובהר לסיום, כי בינינו אנשי שמאל ואנשי ימין, ופנייתנו הנוכחית אינה מפלגתית חלילה. להפך: הפוליטיזציה של המאבק, אשר פוגעת בו אנושות, היא בדיוק הדבר אשר מפריע לנו.
בתודה ובברכה,
הנהגת מחאת האוהלים – המטה
אסף הרשליקוביץ', מאהל רוטשילד; עמית אדלר, מאהל רוטשילד; אדם דובז'ינסקי, מאהל רוטשילד; אבי דהאן, מאהל רוטשילד; עו"ד יניב מויאל, מאהל רוטשילד; טוביה עבדי, מאהל רוטשילד; יניב רגב, מאהל אילת; אליחי וקנין, מאהל אילת; יניב נבון, מאהל התקווה; איציק אמסלם, מאהל התקווה; דנה אמסלם, מאהל התקווה; דוד דריהם, מאהל רוטשילד; מוטי זוארמן, מאהל רוטשילד; עובד חוגי, מאהל התקווה; משה כהן, מאהל בת ים; עודד טביבי, מאהל עפולה; שלום שלמה, מאהל עפולה; משה קרסיס, מאהל רמת גן; יובל שלומוביץ', מאהל נורדאו; יובל הרשקוביץ, מאהל נורדאו; שרית קלמנוביץ', מאהל רחובות; אייל חשקני, מאהל רוטשילד; דני נוימן, מאהל אילת; יונית לוי, מאהל קריית שרת; מזל בן עמי, מאהל קריית שרת; שלום ירושלמי, מאהל ג'סי כהן; יואב כהן, מאהל יהוד.
באמצעות דוא"ל
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=191032 _________________ הצטרפו לערוץ של נקים בטלגרם להתעדכן:
https://t.me/Nakim_org_Ch
הסקר קובע: רוב הציבור בישראל סבור שהשחיתות פוגעת בחייו היום יומיים,
חתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט והצטרף ל"נקים"
ניתן להשיג את חיים יטיב הדובר של ארגון "נקים" באמצעות טלגרם @HaimYativ או דוא"ל haim@nakim.org
השופט מישאל חשין:המלחמה בשחיתות היא מלחמה להגנה עצמית בה לא לוקחים שבויים
|
|
חזרה למעלה |
|
|
|
מעריב אורח
|
פורסם: שני 05.09.11 14:54 נושא ההודעה: התקשורת לא יכולה עוד להמשיך ולשמש כמשרד יחסי הציבור של דפני ליף |
|
|
נפילתה של מנהיגת המחאה
התקשורת לא יכולה עוד להמשיך ולשמש כמשרד יחסי הציבור של דפני ליף. ציבור צרכניה חייב לדעת את העובדות ולהחליט מה לעשות
קלמן ליבסקינד | 5/9/2011 5:43 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: דפני ליף,מחאת הדיור
לפני שבוע ראיין שרון גל בתוכניתו "לילה כלכלי" בערוץ 10 את דפני ליף והעז לשאול אותה למה לא שירתה בצה"ל. זו הייתה חריגה מכל כללי הטקס שהונהגו כאן בחודשיים האחרונים, שלפיהם תפקיד העיתונות לקדם את המחאה ולא להפריע לה.
כך או כך, ליף סיפרה לגל שלא התגייסה משום שהיא חולת אפילפסיה. הראיון הזה נתן את האות לערימה של עיתונאים להתנפל על גל. זה לא היה מנומס, הם העירו לו, יש שאלות שלא שואלים, וחוץ מזה זה לא רלוונטי אם היא שירתה בצבא או לא.
עברו יומיים ותנועת "ישראל שלי" חשפה מכתב שעליו חתמה ליף לפני גיוסה המתוכנן. במכתב הודיעה ליף שתסרב לשרת ואף קראה לאחרים לעשות כמוה. במכתב הזה, שמוציא את כל העיתונאים שחבטו בגל קטנים, אין מילה על אפילפסיה. יש בו, לעומת זאת, אמירות בוטות מאוד נגד המדינה. זו, אליבא דליף, מבצעת "פשעי מלחמה", " הוצאות להורג", " ביזה" ו"עינויים" של פלסטינים, ולפיכך היא גם אשמה בפיגועי הטרור שהם מבצעים. לא פחות.
משנחשף המכתב היו צריכים אמצעי התקשורת להחליט מה עושים איתו. מצד אחד, פרסומו עלול לפגוע במחאה. מצד שני, אי אפשר הרי להחביא אותו. ראשית, משום שהוא לא ממש מתיישב עם מה שליף מכרה לשרון גל. שנית, אני יכול להיזכר בכמה אנשים שקראו להפרת חוק, והתקשורת לא ממש ניאותה לדלג להם על זה. שלישית, נדמה לי שראוי לספר למי שעומדים תחת הבמה שהיא נואמת עליה, מה היא חושבת על המדינה שלהם. רביעית, קצת בעייתי שמי שלא מוכנה לחלוק איתנו בנטל, תלמד אותנו על צדק חברתי.
ליף מרשה לעצמה לשקר
חלק מכלי התקשורת בחרו להתעלם מהפרשה. חלק אחר בחר להתחכם. לפרסם את המכתב ולהציג אותו הפוך. הגדיל לעשות ערוץ 10, שדיווח על המכתב בעוד על המסך מרצדת הכתובית: "נמשכת מתקפת הימין על דפני ליף".
הבנתם ? זו לא ליף שלא בסדר. זה הימין. בערוץ 2 טרחו להזכיר לנו שמי שחשפה את המכתב היא תנועת "ישראל שלי", שבראשה עומדת איילת שקד ושאיילת שקד כיהנה בעבר בלשכת נתניהו. זה ברור? זו בכלל לא פרשת דפני ליף. זו פרשת נתניהו.
וכיצד הגיבה ליף? באמצעות הדובר שלה (סחתיין על הספונטניות) הודיעה שהיא ממש לא זוכרת אם חתמה אי פעם על מכתב כזה. עם יד על הלב, מכמה פוליטיקאים
היינו מוכנים לקבל תשובה כזו? כמה מאיתנו מוכנים להאמין לה שאינה זוכרת שחתמה על כרוז הקורא לסרבנות וקובע שישראל "מוציאה להורג" פלסטינים? ליף מרשה לעצמה לשקר כי החודשיים האחרונים לימדו אותה שאף עיתונאי לא יקשה עליה.
האם פרשת ליף - הסרבנות ו"ההוצאות להורג" - צריכה לפגוע במחאה? לא. האם היא צריכה להפריע לקריאה בעד צדק חברתי? לאו דווקא. האם היא מכתימה את מאות האלפים שיצאו להפגין? ממש לא. אבל התקשורת לא יכולה עוד להמשיך ולשמש כמשרד יחסי הציבור של דפני ליף וחבריה. ציבור צרכניה חייב לדעת את העובדות ובואו ניתן לו להחליט מה לעשות איתן.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/280/229.html?hp=1&cat=479 |
|
חזרה למעלה |
|
|
|
|
|