מהארץ אורח
|
פורסם: שני 15.08.11 14:37 נושא ההודעה: נזקי השקר |
|
|
פורסם ב - 01:04 15/08/11
עדכון אחרון - 06:32 15/08/11
אורי מילשטיין | נזקי השקר
מאת אורי מילשטיין
תגיות: צה"ל
חיילים מצרים במעוז בתעלה, 1973. איש לא חשב על פלישה מצרית
תצלום: אי-פי
בצה"ל מעולם לא הפיקו לקחים באמת, ואין מפיקים לקחים גם היום. חמור מכך: בצה"ל לא מסוגלים להפיק לקחים וראשיו אינם מבינים שזהו המצב. מצעד האיוולת הזה מתפשט לכל המערכות הציבוריות במדינת ישראל, לרבות הדיור והבריאות, בשל השפעתו האדירה של צה"ל, המעוותת את הגופים האחרים.
ההוכחה לטענה שאין מפיקים לקחים בצה"ל היא שהליקויים - וממילא הלקחים - חוזרים על עצמם בכל המלחמות ובין המלחמות. מאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת לבנון השנייה, פרשת "מרמרה" ואירועי יום הנכבה במג'דל שאמס - שוב ושוב מתברר שהמודיעין האסטרטגי טעה, שמודיעין טקטי לא היה, שהלוגיסטיקה כשלה, שלא הוגדרו המטרות ושלא היה תיאום בין הדרגים המדיניים, האסטרטגיים, האופרטיביים והטקטיים. רשימה חלקית.
כך, למשל, לקראת מלחמת העצמאות העריכו המומחים שלא תפרוץ מלחמה עד שלהי 1949. היא הקדימה בשנתיים, ועל כן הגענו בלתי מוכנים ואך כפסע היה בינינו לבין מצב שבו מדינת ישראל לא היתה קמה. בסוף 1966 העריך ראש אמ"ן, האלוף אהרון יריב, שהמלחמה הבאה לא תפרוץ לפני שנות ה-70. היא פרצה כעבור חצי שנה.
עד פרוץ מלחמת יום הכיפורים העריכו המומחים שהמלחמה הבאה לא תפרוץ לפני 1975, ובשתי מלחמות לבנון העריכו המומחים ששום כוח ממשי לא יהיה מסוגל להתמודד עם צה"ל. קרב סולטן יעקב חשף את צה"ל במערומיו, לרבות את "נפוליאון הישראלי", אהוד ברק, שכסגן מפקד הגיס בגזרת המלחמה המזרחית, היה מעורב עד צוואר באירועים החמורים. כישלון זה לא מנע ממנו להתמנות לרמטכ"ל, להיבחר לראש ממשלה ולהתמנות לשר הביטחון.
לשאלה מדוע המערכות הציבוריות בישראל בכלל וצה"ל בפרט נסחפות בזרם של אי הפקת לקחים ולא שוחות נגד הזרם - מהלך קשה אך אפשרי, יש שתי תשובות עיקריות: ראשית, צה"ל איננו צבא מקצועי. העדר המקצועיות חלה על אנשי צבא הקבע דווקא, שאמורים להיות מקצועיים ונחשבים לכאלה. הסיבה לכך היא הכשרה דלה ובלתי רלוונטית למציאות הביטחונית.
אחרי מלחמת ששת הימים לדוגמה, לא הבינו ראשי צה"ל שלקראת המלחמה הבאה יש לפתח תורת לחימה להגנה, ואפילו בבוקר יום הכיפורים 1973 דן הרמטכ"ל דוד אלעזר, עם אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן-גורודיש, בתוכניות לצליחת תעלת סואץ ולא בתוכניות הגנה מפני צליחה מצרית. לכן השיגו המצרים את כל מטרות המלחמה שלהם כבר בשעות הראשונות של המלחמה, ורוב הישראלים, לרבות המפקדים הבכירים בקבע ובמילואים אינם מבינים זאת עד היום.
שנית, כשהכישלונות נוגעים לדרגים הבכירים לא נערכים בצה"ל תחקירי אמת. ובכלל, מוסד התחקיר בצבא הוא אחד הבלופים הגדולים של ישראל. מדובר למעשה מפגש של "שיח לוחמים" שבו כל מפקד מציג ומהלל את הצלחותיו שלו. אחרי מלחמת לבנון הראשונה כינס הרמטכ"ל אז, רפאל איתן (רפול), את המפקדים בקיבוץ איילת השחר, וכל מפקד חטיבה סיפר לכל הנוכחים על מהלכי חטיבתו.
במהלך הסיפורים איש לא העיר דבר, למרות שרבים ידעו, מניסיון אישי, שמפקדי החטיבות משקרים במצח נחושה. בסיום המפגש עלה רפול על הבמה, ולתדהמת הנוכחים אמר שכולם שיקרו לבד מדורון רובין, שסיפר את האמת על כישלונו בקרב עין זחלתא. הוא כינס אותם שוב בבית החייל בתל אביב, וגם הפעם לא עלה בידו לשמוע את האמת. לבסוף כינס אותם במחנה מטכ"ל בקריה, תיחקר בעצמו את המפקדים, והוכיח את שקריהם בעזרת מסמכים, הקלטות וצילומים.
ועדיין, תרבות השקר לא נעקרה מצה"ל, להיפך - היא חילחלה למערכות נוספות. לכן אין מפיקים אצלנו לקחים, לא בתחום הדיור, לא ברפואה ולא בחינוך. תנועת המחאה נולדה בשל נזקיה של תרבות זו בדיוק.
הכותב הוא היסטוריון, חוקר מלחמות ישראל
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1238188.html |
|