מרדכי גילת האשים את הפרקליטות והמשטרה בנסיון טיוח של פרשת אולמרט החדשה

[ישראל היום]

תיקי אולמרט: המריחה החדשה
מרדכי גילת 26.3.08
מה קורה בחקירת פרשת מרכז ההשקעות ? סוד מסמכי שולה זקן ? מתי ייחקר שוב עו"ד אורי מסר ? מי ישפוך מים קרים על רמון ? וגם: פרשיות השר פרידמן

הילדים של הדור הקודם גדלו על דני דין – הרואה ואינו נראה. החוקרים הצעירים והפחות צעירים של יאח"ה גדלים עכשיו על ניצב יוחנן דנינו - הנראה ואינו רואה. הם כבר הפיקו את הלקחים ממריחת תיק ראש הממשלה במשטרה בפרשת בנק לאומי: מותר לאהוד אולמ־ רט להטות מכרזים לטובת חברים; מותר לו להזרים מיליוני שקלים של המדינה לכיסי לקוחות ידידיו; מותר לו לצפצף על החוק ועל הפסיקה; מותר לו להיות התפוח הרקוב של המדינה.

החוקרים האלה צודקים: בעידן היועץ מני מזוז, ראש יאח"ה הנוכחי שלומי איילון, וראש אגף הח־ קירות יוחנן דנינו, אסור לגעת בראש הממשלה. מבחן בוזגלו מת, ולנחקר הסדרתי אהוד אולמרט – זה שבברכתו אוישה מערכת אכיפת החוק באנ־ שים נוחים וחסרי שיניים - אין ממה, ובעיקר ממי, לחשוש. הוא אדם מוגן.

ברוח הטירוף והכאוס השלטוני הזה, נגלה כאן לראשונה, מחפשים עכשיו חוקרי יאח"ה דרכים למסמס ולקבור סופית גם את תיקי מרכז ההש־ קעות. זו המגמה. המלאכה אינה פשוטה כי נאסף חומר רב והראיות צועקות לשמים, אבל אנשיו של שלומי איילון אינם מתייאשים. הם מוסיפים לחפש דרכי מילוט מהתיק הזה, אולי משום שאינם רוצים להגיע למקומם של המפקדת שלהם לשעבר, תנ"צ מירי גולן, והחוקר הראשי בתיק בנק לאומי, סנ"צ ערן קמין. המסר של רדיפת הקצינים האלה נקלט היטב ביחידה.

העובדות בתיקים שבמוקד החקירה אינן שנויות במחלוקת: אהוד אולמרט טיפל אישית בבקשות שונות שהגיש עו"ד אורי מסר, פרקליטו וחברו האישי, למרכז ההשקעות. הפרקליט הזה עמד בש־ עתו בהתנדבות בראש העמותה לבחירת אולמרט לראשות העיר ירושלים ולראשות הליכוד, נחשב איש סודו - ובא על שכרו. כאשר ייצג אנשי עס־ קים שונים שביקשו מענקי מדינה ממרכז ההשק־ עות ונדחו, סייע לו כבוד שר התמ"ת להתגבר על הבעיה. הוא כופף את הדרג המקצועי, גרם לשינוי החלטות, ופתח את הקופה. הוא סייע לעו"ד מסר לגזור קופון.

הרבה כסף התגלגל בסיפור הזה, הרבה כסף הפ־ סידה המדינה, אבל החקירה מנותבת - כאמור - אל מחוזות הסגירה. אם פרקליט המדינה החדש, משה לדור, לא יסכל את השערורייה, כמו גם את שערוריית מריחת תיק בנק לאומי, כי אז נשמע בקרוב את התירוצים האהובים על ניצב המריחות דנינו: אין די ראיות...אפשר לפרש את החוק כך ואפשר לפרש גם אחרת...קשה להוכיח עבירה של מרמה והפרת אמונים.

מתגלגלת בפרקליטות גרסת מריחה נוספת שמ־ קורה במשטרה: אולמרט פעל בתום לב. הוא התר־ שם שקיפחו את הלקוחות של עו"ד מסר. הוא הח־ ליט על אפליה מתקנת.

חקירת עו"ד מסר תחודש

עו"ד אורי מסר הספיק להגיע לחקירה בפרשת מרכז ההשקעות שלוש פעמים, בלי שיצליח להפ־ תיע את החוקרים. הוא לא שמר על זכות השתיקה, אבל גם לא תלה את אולמרט על עץ. הוא נזהר. הפרקליט הוותיק הלך בין הטיפות ובאחת החקי־ רות, כשנדמה היה לו שאמר דברים שלא היה צריך לומר או שלא דייק בהם, חזר אל חוקריו וביקש לתקן אותם. הוא היה מאוד קפדן.

מקורבים לעו"ד מסר מספרים שהוא היה מו־ דאג מהעברת הנושא לחקירת משטרה, ובמהלך גביית גרסותיו התרשם שיש לחוקרים חומר רב. כשהוזמן לחקירה בפעם הרביעית ובושש להגיע, התגלה לאנשי יאח"ה שהוא נפגע בתאונת דר־ כים: הוא יצא עם כלבו לטייל, הכלב משך אותו בפתאומיות לכביש, הוא נפצע מפגיעת רכב פרטי ופונה באמבולנס לבית חולים.

זה קרה לפני כחודשיים ומאז הצליח עו"ד מסר להתאושש מעט, שב לביתו כשהוא מגובס (בעק־ בות פגיעה באחת מחוליות הגב,(אבל הוא עדיין מרותק למיטתו. חקירתו תתחדש בקרוב אף שגם בלעדיה, כפי שמעריכים גורמים המכירים את הפרשה, ניתן יהיה לגבש כתב אישום נגד ראש הממשלה. לא צריכה להיות בעיה.

בכל זאת, יש בעיה: "מחסור במוטיבציה של המשטרה ושל הפרקליטות לפרוץ קדימה מעבר לחומרים שכבר בידם,"לשון משפטן המצוי בסוד התיק הזה, "מחסור ברצון לזנק מעבר לחומרים המצוינים שהם קיבלו ממבקר המדינה. לכן הם נמנעים בינתיים, ככל שאני יודע, מלפתוח בחקי־ רה בחזית נוספת, חשובה עוד יותר, שעלולה לה־ גיע אל מעבר לים. הם לא עושים בינתיים שימוש במסמכים שנתפסו במשרדה של שולה זקן ובמ־ קומות אחרים ומעוררים שאלות בנושאים כספיים מעניינים. זקן היא כאילו 'הגזברית' וסדרנית הע־ בודה בנושא חלוקת הכספים בין החברים שלה, ביניהם אורי מסר."

מה קורה בחקירת המינויים הפוליטיים?

צוחק. "תתפלא, אבל דווקא כאן, בעידן פרקליט המדינה החדש, משה לדור, יש סיכוי להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה ונגד מזכיר הממשלה, עובד יחזקאל. הסיבה פשוטה: מזוז ודנינו הם אלה שאחראים לכתב האישום שהוגש נגד השר לשעבר צחי הנגבי בפרשיות דומות. זה הרי ההישג הגדול שלהם עד כה. תיק אולמרט גדול וחמור פי כמה, והם יתקשו להסביר את סגירתו. במקרה הזה הבו־ שה תחנוק אותם."

החברים של רמון

לחיים רמון אין כנראה חברים אמיתיים. אילו היו לו, הם לא היו מעודדים אותו להמשיך להת־ בזות באמצעות מסע נקמה חולני במערכת אכיפת החוק. הם לא היו הופכים אותו לקדוש מעונה, ומ־ שכנעים אותו שהוא באמת כזה. הוא לא כזה.

חברים אמיתיים לא היו מוחאים לו כפיים בצו־ רה מטופשת כל כך וקוראים לו, בעצם, להמשיך לייצר פרשה כשאין פרשה. הם לא היו מנופפים בסיפורי האזנות הסתר והליקויים בטיפול הפר־ קליטות והמשטרה בהאזנות הסתר, כאילו מכאן תבוא הישועה. הם לא היו נוטעים בו את התק־ ווה שהוא מסוגל להיחלץ מהבעיה האמיתית שלו: הוא הורשע בידי שלושה שופטים במעשה מגונה בקצינת צה"ל, ולא עירער. אין כוח בעולם שי־ כול לבטל את פסק הדין הזה. גם לא השר דניאל פרידמן.

אם היו לו חברים טובים באמת הם היו לוקחים דלי מים קרים, יוצקים את המים האלה על ראשו, מחטיפים לו שתי סטירות לחי מצלצלות, ואומרים לו ברחל בתך הקטנה: חיימקה שלנו, תירגע. אתה פשוט ממאיס את עצמך. היללות שלך לא יטה־ רו אותך לעולם. אתה יורה לעצמך ברגליים בעי־ דוד עיתונאים ויועצי צללים שלא עושים לך טוב. בדיוק להפך.

צא לחופשה קצרה, עשה חשבון נפש אמיתי עם עצמך, וקבל החלטה מתבקשת: אני מוריד פרופיל. אני מכבה את האש. אני מפסיק להדליק את המדו־ רה הזאת בכל פעם מחדש. מה שעשיתי לא מוסיף לי כבוד. הסיפור הזה מרגע זה ואילך מאחורי. לא רוצה לעסוק בו יותר.

פרידמן כמגן השחיתות (א)

אחד החברים של רמון, שאמור היה להציע לו להירפא מפצעי משפטו והרשעתו בדרך של הור־ דת פרופיל, הוא השר דניאל פרידמן. אבל פרידמן לא יעשה זאת, להערכתי, מסיבה פשוטה: הוא בע־ צמו נגוע בבעיות של יושרה ציבורית. הוא בעצמו סיפור. הוא הפך כבר לפרשה.

זה התחיל במטרייה שפרש השר מעל לראשו של רמון, ובהסכמתו ששר שהורשע במעשה מגו־ נה יישב בממשלה; וזה נמשך בהגנה שהוא העניק לרב הראשי יונה מצגר שסבל, כנראה, מבעיה מו־ טורית בכף ידו: קשה היה לו, לכבוד הרב, להכניס את היד לארנקו הפרטי ולשלם בעבור סדרת אירו־ חים בבית מלון ירושלמי, בחברת משפחתו. קשה היה לו להיפרד מעשרות אלפי השקלים שעלה הבילוי הפרטי־משפחתי הזה בחגים ובסופי שבוע. הוא דיקלם את "שולמן ישלם,"ורץ לבילוי הבא.

פרידמן מכיר את הפרטים של ניצול מעמד הרב להשגת טובות ההנאה, אבל לא התרגש מהם במיוחד: דווקא כאן, כשצריך היה לקדש מלחמה בנגע הממאיר, הוא עבר על הסיפור לסדר היום. זה פשוט לא הפריע לו. רב ראשי שסרח יכול מבחינתו להישאר בתפקידו.

פרידמן כמגן השחיתות (ב)

הסיפור החמור מכל בפרשיות השר פרידמן הוא מלחמתו האובססיבית להלבנת מעשי רמון. פריד־ מן הסתער על המערכת שחקרה ושפטה את חברו כאילו רקמה עלילה, והוא מתנהג לאחרונה כמי שגמר אומר להסיט את האש מהמעשה המגונה של רמון לעבר תקלות ומחדלים שנעשו בחקירה בתום לב. זה הרובה האימתני שלו, אף שאין בו כדורי אמת. הכל רוח, צלצולים ומהומה על לא מאומה.

נתחיל, אם כן, בשורה התחתונה של הרובה הזה: האזנות הסתר שבהן מנופף רמון ושאותן לא קיב־ לו פרקליטיו בתחילת המשפט (בהמשך, כשהתגלו התקלות והמחדלים, הם קיבלו אותן ויכלו לחקור בעזרתן כל עד שחפצו,(אינן משרתות אותו. בדיוק להפך: כשהן נחשפו, התברר שמדובר בכלל בעוד קלף מנצח של התביעה. הן מוכיחות שהמתלוננת דיברה אמת, שהיא פחדה מרמון, שהיא לא חיפ־ שה את ראשו. איזה עניין היה לפרקליטות להס־ תיר מההגנה חומר התומך בכתב האישום? למה להטעות שוב ושוב את הציבור כאילו בהקלטות האלה היו שפנים שהופכים את הקערה על פיה? כמה רעל עוד אפשר לפזר נגד מי שהעזו להעמיד לדין ביושר ובאומץ שר משפטים, ולהוכיח שעשה מה שייחסו לו?

מצגי השווא האלה של להקת רמון אמורים להיות ידועים לשר המשפטים. למרות זאת, מינה את השופט המחוזי בדימוס, שלום ברנר, כשופט בודק של התקלות בהעברת חומרי האזנות הסתר להגנה. ברנר גבה עדויות, התרשם מהאנשים שהופיעו בפניו והודו בטעויות, וקבע שאכן היו מחדלים חמורים. אבל, הוסיף, הדברים לא נעשו בזדון.

ואכן, איך אפשר לקבוע שהיה כאן זדון כשהחו־ מר הזה היה אחד הקלפים המנצחים של התביעה? כמה רחוק אפשר ללכת במצעד האיוולת הזה?

מתברר שאפשר, לפחות כשמדובר בשר פרידמן. כשזה ראה שברנר אינו מביא אל הגיליוטינה את ראשי צוות החקירה, הוא מינה שופט בודק חדש, השופט בדימוס ורדי זיילר. זיילר, ידיד וחבר קרוב של פרידמן, לא איכזב אותו הפעם: אף שלא שוחח עם האחראים למחדל הטכני, הוא המליץ בפני חברו על הקמת ועדת חקירה. הוא סיפק לו הפעם את הסחורה.

פרידמן כמגן השחיתות (ג)

כמה ימים אחרי פתיחת חגיגות פסיקת זיילר, חשף תחקיר "מעריב" שערורייה נוספת של השר פרידמן: זיילר הוא לא רק ידיד קרוב של פרידמן, התגלה לכתבי העיתון, כי אם גם שותפו בחברה שבבעלותה מגרשים יקרים באזור עתלית. פריד־ מן קיבל את ההחלטה להזמין את הבדיקה המוזרה הזאת דווקא מחברו זיילר, אף שכל תלמיד שנה א' במשפטים יודע היטב שאסור למנות חבר ושו־ תף בעסקים. הוא, חתן פרס ישראל, שכיהן כדיקן בית ספר למשפטים באוניברסיטת ת"א, שכח את כלל היסוד הזה? הפרופסור למשפטים לא הבין מה הוא עושה?

מותר היה לצפות, לפחות אחרי אימות העובדות בסיפור הזה, שהשר פרידמן יכנס מסיבת עיתו־ נאים, יבקש סליחה מעם ישראל, ויחזיר את המפ־ תחות. שהרי יצירת רושם בציבור שמדובר במינוי תמים שנעשה על פי כללי המינהל התקין - אינה נסלחת. אבל פרידמן לא התפטר ולא ביקש סלי־ חה. הוא מאוד עסוק בפרויקט חייו: הצלת השר רמון. הגנה על קופת השרצים הציבורית הזאת היא, כנראה, ערך עליון בעיניו.

אגדת אביגדור ליברמן

הנה עוד אגדה שפוליטיקאים ועיתונאים נוהגים לטפח: עינוי הדין של אביגדור ליברמן. הוא הדגל, הוא הדוגמה שאוהבים להביא להמחשת עינוי דין של נחקרים. מי שלא מכיר את הקורבן הזה, עלול עוד להוציא מטפחת ולנגב דמעות.

המנטרה שכולם חוזרים עליה בעידודו הגלוי של הנחקר המעונה ליברמן: רודפים אותו בטענות שווא. ממררים את החיים. 10 שנים שופכים את דמו.

ניגש לעובדות: נגד ליברמן נאסף מידע רגיש בח־ שדות למעשי שוחד, מרמה וקשרים עם עבריינים ונפתחה נגדו חקירה ביחב"ל בסוף שנות ה־.90הוא התרועע בחברת טיפוסים מפוקפקים, הבין שתנ"צ מזרחי יושב לו על הזנב וניסה לשבש את החקירה. אחת השיטות: העברת מסר מאיים למזרחי בשיחה שיזם עם עוזר המפכ"ל דאז, ניצב אילן פרנקו. פרנקו העלה את ניסיון הסחיטה הזה על הכתב, דיווח עליו מיד ליועץ המשפטי ומצא אוזן קשבת: היועץ ופ־ רקליטת המדינה השתכנעו שליברמן מבקש לגרום בדרך הזו להפסקת החקירה הרגישה.

ניסיון הסחיטה הזה לא הבשיל לכתב אישום כי הכנסת סירבה להסיר את חסינות יקיר הגילדה. רו־ בינשטיין בהחלטה אומללה הסכים לסגור את תיק האיומים תמורת התנצלות, ליברמן חגג את שובו לממשלה והיחב"ל הפכה לשק החבטות של הפולי־ טיקאים. החקירות נתקעו, מזרחי הפך בעצמו לנח־ קר בגין להיטות יתר בחקירות ויורשיו הבינו שאין סיבה למהר. עינוי הדין המדומה נמשך.

לפני כשנה נפתחה חקירה חדשה נגד ליברמן, הפעם בחשדות לקבלת שוחד מהחשוד המפורסם בפרשת משפחת שרון, מרטין שלאף. היא טיפ־ סה לגבהים: החוקרים הניחו יד על חשבונות בנק ועל מסמכים חשובים רבים, גבו עדויות ראשונות מיודעי סוד ופשטו בוקר אחד, בהפתעה מלאה, על משרדי פרקליטו של ליברמן.

לכאורה, אמור היה ליברמן לברך על פשיטת המשטרה, שהרי אין לו לגרסתו מה להסתיר. למ־ עשה, דהר השר לשעבר עם פרקליטיו לביהמ"ש, ביקש לאסור על המשטרה את השימוש במסמכים שנתפסו וטען ברצינות: חיסיון, יחסי עו"ד־לקוח. הטענה הזאת התגלתה כמצוצה מהאצבע, השופ־ טת קבעה שהמשטרה רשאית לעשות שימוש בעי־ קר המסמכים שנתפסו וליברמן מיהר להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. פתאום יש לו זמן.

אם וכאשר יידחה הערעור שלו, יפנה ודאי השר לשעבר לבית המשפט העליון, ידחה שוב את הקץ ויגייס אחר כך את הלובי למלחמה בעינוי דין. הוא נרדף, ימשיכו לשיר חבריו, מוצצים לו ממש את הדם. אנחנו לא מבינים מה בכלל רוצים מחייו.

שאלות לשופט טימן

הרבה סיפורים ואגדות התהלכו סביב התנה־ לות השופט שלי טימן מבית המשפט המחוזי בתל אביב, קודם שהודיע לפני כמה חודשים על הח־ לטת הפרישה שלו. לפני שבועיים התראיין כבו־ דו לראשונה בעיתון "הארץ,"הסביר שיש שופטים שקשה להם לזכות נאשמים וירה טיל: הוא מכיר שופט מסוים שכותב את פסק הדין המרשיע שלו עוד לפני שהחל המשפט. רוצה לומר: אני, שלי טימן, יודע על שופט שהוא ממש פושע, מעוות פסקי דין ביודעין, גוזר גורלות ללא קשר לראיות.

אלה דברים שלא זכורים כמותם במערכת המ־ שפט. אחת משתיים: אם אכן יש שופט כזה, מה בדיוק עשה כבודו עם המידע עליו? התלונן בה־ נהלת בתי המשפט? פנה למשטרה? שלח מכתב למבקר המדינה?

אם אין שופט כזה, טוב שכבודו הלך הביתה. חבל בכלל שאדם כזה ישב על כס המשפט.

קראתי את הראיון המלא עם מר טימן (שסירב להגיב לדברים) ולרגע נדמה היה לי שהנה ימצא בו שר המשפטים אדם כלבבו. לרגע נדמה היה לי שהוא יראה בו מועמד ראוי לתפקיד של בודק שלישי או רביעי של פרשת רמון. במחשבה נוספת, פרידמן לא ירצה בו: באותו ראיון הוא אמר שב־ מעשיו של רמון דבק הקלון. הוא אמר שאינו מבין איך השופטים פסקו אחרת.
רמון. גורם נזק לעצמו


פרידמן. הופך בעצמו לפרשה




דנינו. ניצב טיוחי המשטרה


אולמרט. דואגים לו במשטרה
http://62.128.57.2/Olive/AM3/Israel/Default.htm?href=ITD%2F2008%2F03%2 F26&pageno=1

[ישראל היום]

מי מכשיל את חקירת אולמרט

2.4.08

גילויים חדשים בפרשת מרכז ההשקעות ? מי חוגג ראשון את הרשעת בניזרי ? כך הסתבך אביגדור ליברמן ? הלב הרחום של פרקליטת ת"א ? וגם: תיק רוחמה אברהם
מרדכי גילת
במרכז ההשקעות בתקופת אהוד אולמרט כשר הת־ מ"ת. המידע נשמע אמין, נקב בשמות אנשים שי־ כולים להאיר ולאמת אותו, ואילץ את אנשי המב־ קר לקיים ביקורת ראשונה שקטה - מעין עבודת מודיעין. כשזו הסתיימה והעלתה חשד שאכן אול־ מרט ואנשיו הפיצו במרכז ההשקעות צחנה גדולה – התקבלה החלטה סופית: לקיים ביקורת יסודית בגוף הזה.

הביקורת יצאה לדרך במחצית הראשונה של ,2006כשבמהלכה פוקדים אנשיו של לינדנשט־ ראוס גם את חדריהם לשעבר של שולה זקן ועו־ בדים נוספים. הם מצאו בהם פנינים: עשרות דפי יומן ומכתבים המתארים, בעצם, את מערכת היח־ סים הקרובה בין אולמרט לעו"ד אורי מסר, את רשימת הפגישות ביניהם, וכן את אופן טיפולה של שולה זקן בנושאים כספיים הקשורים עם מסר ועם מקורבים אחרים. זה אחד הדובדבנים שבקצפת.

תפיסת החומרים האלה דווחה לראשי הפרקלי־ טות, ולקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה בפר־ שת מרכז ההשקעות – דו"ח קשה שבסיומו הומלץ על פתיחת חקירה פלילית - קיבלו המבקר ועוזרו הבכיר דאז, יעקב בורובסקי, את ההחלטה הבאה: להעביר את כל מסמכי הנפץ האלה לפרקליטות. לעשות זאת עוד לפני פרסום הדו"ח.

המסמכים אכן הועברו במעטפה סגורה לידי נציגי הפרקליטות, הגיעו בסוף לתחנה ששמה עו"ד אביה אלף, ונקברו במשרדה. זו פשוט חששה לגלגל אותם במהירות ליעד הבא: חקירת משטרה.

בפרקליטות זוכרים אותה מסבירה לכמה מע־ מיתיה שתיק מרכז ההשקעות אינו חמור כל כך, ושאין סיבה לפתוח בחקירה פלילית. ואכן החומר הוכנס למגירות המחלקה הכלכלית לתקופה ארו־ כה, כשמני מזוז מעניק גיבוי למהלך השערורייתי הזה. רק אחרי שעו"ד אלף קיבלה לידיה ממבקר המדינה חומרים נוספים המאירים שוב את הש־ חיתות במרכז ההשקעות – היא שינתה את דעתה. עכשיו כשיש אפשרות להוכיח שיטה, אמרה, יש הצדקה לפתוח בחקירה פלילית.

באיחור של למעלה משנה העביר מזוז את החו־ מר הזה למשטרה, אבל השבוע התגלה שהתיק לא כלל את הסוכריות שעשויות להוביל את יאח"ה גם מעבר לים. החומר הזה נשאר בפרקליטות בלי שמישהו יאמר למשטרה: יש דבר כזה, תוציאו מהר צו תפיסה, חבל על הזמן. זה צריך להיות בע־ דיפות ראשונה.

גרסת הפרקליטות: "כל החומר שהועבר ממבקר המדינה נמסר למשטרה באופן ישיר או בדרך של הפניה של המשטרה לצורך תפיסת מסמכים כדין. יובהר, כי חלק מהחומר שהועבר לפרקליטות הוח־ זר למבקר בשל אילוצים משפטיים. המשטרה פעלה ופועלת לתפוס את החומרים הרלבנטיים על פי דיני התפיסה והחיפוש החלים על חומרים אלה."

מה אומרים אנשיו של לינדנשטראוס? הם ירדו למקלטים, עייפים ממלחמות, כולל יעקב בורובס־ קי שהחליט להתמודד על ראשות העיר חיפה. אני כבר חודש וחצי בחוץ, אמר לי השבוע, הכל מא־ חורי. תפנה לדובר המשרד.

הדובר שלמה רז: קיבלנו בחזרה תקליטורים, זה נכון. אבל לא את החומר הכתוב בעניין אורי מסר ושולה זקן. זה נשאר בפרקליטות. בדקנו שוב ולא מצאנו. הוא לא חזר אלינו.

עדי מפתח נוספים, לעיתים גם הקלטתם בסתר, סייע להם החבר סלע להכיר טוב יותר את השר בעל התיאבון הגדול לכסף.

הוא כאילו אמר להם: תראו, חבר'ה, כמה קל לשר בישראל - שיושרה אינה הצד החזק שלו - להתעשר. תראו כמה קל לקנות שר בישראל ואיך השר הזה, מרגע קבלת הכסף - אבוד. תראו איך המכונה הזאת עובדת. ואל תטעו: לא המצאתי את השיטה. גם לא בניזרי. מדובר בסך הכל בריב גנ־ בים גדול. הוא אשם. אני לא התחלתי.

בניזרי מצטרף למועדון

שלמה בניזרי הצטרף אתמול, אם כן, למועדון מפואר של שרי ממשלה שאוחזים בידם תעודת פושע של בית משפט: אריה דרעי שהורשע בקבלת שוחד ומרמה, רפאל פנחסי שהורשע במרמה, סאלח טריף שהורשע בעבירות שוחד ומרמה, גונן שגב שהורשע בהברחת סמים, איציק מרדכי שהורשע במעשים מגונים, וחיים רמון - שהורשע במעשה מגונה וממשיך להזכיר לכולם את מעלליו.

אבל גם במועדון האקסקלוסיבי הזה לא ימצא בניזרי חברים – ודאי לא את אריה דרעי, שלפי כל הסימנים נפילת בניזרי שימחה אותו עוד יותר מאשר את אנשי התביעה הכללית. הסיבה: בניז־ רי לא התייצב בשעתו לצידו, לא בא לעודד אותו, לא הגן עליו ועל מעשיו בתקשורת. הוא התרחק, הוציא מדעתם את אנשי השר החשוד, והפך לאויב המר שלהם. הם לא יסלחו לו לעולם.

בניזרי לא התרגש מהם. אני ישר, אמר, אני הגון, אצלי לא תבקר המשטרה. תשכחו מזה. כשפגש יום אחד עיתונאית מ"ידיעות אחרונות,"אמר לה בערך כך: תגידי למי שחשף אצלכם את פרשת דרעי והדי־ רות, שהוא יכול לבדוק אצלי מה שהוא רוצה. איך קניתי דירה, מי מכר לי, כמה שילמתי, מהיכן היה לי כסף. יש לי קבלה לכל דבר. אני בחור מסודר.

הבחור המסודר התגלה לימים כחסר סדר וחסר תבונה. הוא איבד בחקירתו את קור הרוח המפורסם שלו והתחיל לירות בצורה עיוורת לכל הכיוונים. הוא שיקר בצורה מטופשת במשטרה ובבית המ־ שפט, מסר גרסאות שאינן מחזיקות מים, לא הבין שיש דברים שמותר להודות בהם. בדומה לדרעי, עשה בניזרי כל טעות אפשרית.

הגרועה שבהן: הוא לא סגר עם הפרקליטות על עסקת טיעון. הוא לא הבין שלנאשם מסוגו, שראיות התביעה נגדו מטפסות לשמים, אסור לנהל משפט. הוא לא הבין מה שהשר פנחסי הבין: שאפשר לגמור את ההליך הזה מהר, ובעיקר בשקט. שאפשר לחסוך הרבה כסף והרבה בושה. שאפשר למנוע את כתי־ בת פסק הדין. שמאות עמודי פסק הדין, כשמאלצים שופט לכתוב אותם, הופכים לאנדרטת הפשע שלך.

הבלבול של ליברמן

אביגדור ליברמן נחשב לאדם זהיר, חשדן בכל מה שזז, שומר את כל הקלפים צמוד לחזה שלו. בכל זאת גם אדם זהיר מסוגו, שנהג לטוס לקפריסין לעיתים מזומנות, שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה זמן קצר אחרי הנחיתה, שבדק טוב טוב אם לא עוק־ בים אחריו, ושנעזר על פי חשד המשטרה באנשי קש שהוא סומך עליהם - עשה יום אחד טעות נוראה: הוא איבד חלק ממסמכי הבנק שלו בקפריסין.

הניירות האלה התגלגלו לידיים של אזרח תמים, התמים העביר אותם לידיים של אזרח תמים פחות, הפחות תמים הלך עם המטמון הזה למבקר המדי־ נה ולשני עיתונאים, ומבקר המדינה שיתף בסוד את היועץ המשפטי לממשלה. מני מזוז קרא, שמע, והבין לאן עשויה הפצצה הזאת להוביל את חקירות ליברמן. הוא לא הקל ראש במסמכים האלה.

זמן מה אחר כך, לקראת הבחירות, קיבל היועץ החלטה מתבקשת: הוא אסר על אולמרט למנות את ליברמן לתפקיד השר לביטחון פנים. עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי, אולמרט ראה בחשוד הזה – פוליטיקאי המגונן שנים על עבריינים – מועמד ראוי, וניסה ברצינות למנותו לתפקיד. דניאל פריד־ מן כממוטט מערכת בתי המשפט וליברמן כממוטט המשטרה, היו משלימים היטב זה את זה. במצב כזה ראש הממשלה יכול היה לישון טוב בלילה.

אלא שגם אחרי העברת המסמכים למשטרה, לא זכו חוקרי יאח"ה בשלב הראשון לרוח גבית של הפרקליטות. הם פחדו להתקרב לבדם לאיש – חששו מעימותים פרועים עם מי שזכה אצלם כבר לכינוי "התמנון."שומר נפשו ירחק ממנו, אמר מי שאמר, אין לאיש הזה מעצורים. אין לו אלוהים.

התיק עמוס הראיות שכב אפוא חודשים ללא טי־ פול עומק, הפרשה פרצה לתקשורת באדיבות תח־ קיר מוסף "הארץ,"העיתונות החוקרת האמיתית לא סומנה הפעם כאויב הפרקליטות והמשטרה – וליב־ רמן מצא עצמו פתאום מולו צוות חקירה נחוש. צוות שהפרקליטות החליטה להושיט לו הפעם עזרה. היא עכשיו האבא, היא האמא – בתיק הזה לפחות היא כבר במקום אחר. לליברמן יש סיבה לדאגה.

פרשת עו"ד רות דוד

לפני כשנה הונח על שולחן פרקליטת מחוז ת"א בנושאים פליליים, עו"ד רות דוד, סיכום חקי־ רה וטיוטת כתב האישום נגד עו"ד שמואל קליין מרמת גן - חבר קרוב של כמה מבכירי רשות המי־ סים בעבר. הראיות בתיק הזה היו צריכות להדיר שינה מעיניה של הגב' דוד: הפרקליט החשוד ניסה להונות כמה מהלקוחות שלו - או כלשון החוקרת שלו, לילי טייבר: למכור אותם תמורת בצע כסף. בחקירתו התקשה לסתור את הראיות נגדו, אף שב־ תגובתו לתקשורת הכחיש את כל החשדות.

בין היתר, פנה קליין לאחד מחבריו ברשות ובי־ קש ממנו להוציא במרמה שומה פיקטיבית ללקוח. הסיבה לטענת התביעה: הלקוח יפנה אליו בבקשה לטפל בשומה, ישלם לו שכר טרחה, ואז החבר מרשות המיסים יבטל את השומה הפיקטיבית. הוא יסייע לו להוכיח ללקוח שהיתה תמורה לאגרה...

מה צריך יותר מהסיפור הזה, אחד משורת פר־ שיות חמורות, כדי למצות את הדין עם הפרקליט הדגול? ראיות יש? יש. חומרה במעשה הזה יש? יש. התיק בעיקרון אינו ענק ואין כאן מי יודע מה חיסכון בזמן שיפוט? גם זה נכון. על מה ולמה צריך להעניק מתנה לנאשם הזה? בעל הבית בפ־ רקליטות השתגע?

התשובה חיובית. תחילה הגישה נגדו הפרקלי־ טות כתב אישום מצומצם, חלבי, שאינו משקף את חומרת מעשיו. מאוחר יותר, אחרי שבקשתו מה־ שופטת דניאלה שריזלי לבטל את האישומים נגדו נדחתה - סגרה איתו רות דוד עסקה: משפטו יועתק לבית הדין של לשכת עורכי הדין, הוא יודה בעוב־ דות ויורשע. כל צד יהיה רשאי לטעון לעונש.

במילים אחרות: התיק נמרח על ידי רות דוד בדיוק כמו שנמרח תיק הסנגורית הציבורית הראשית מחיפה, עו"ד גליה סלבצקי. הפרקליטה המיוחסת חתכה את צמיגי בן זוגה לשעבר, שופט מחוזי בעיר, הבינה היטב מה היא עושה, נתפסה וננעלה בראיות פשוטות. לא היתה שום סיבה אמיתית להגיע איתה לעסקה של עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה. גם היא קיבלה מרות דוד מתנה.

תשובה לרוחמה אברהם

רוחמה אברהם, שרה בממשלת ישראל, כועסת על המשטרה: מדוע מבקשים להעמיד אותה לדין בחשד לקבלת שוחד, ומדלגים על חברי כנסת אח־ רים שקיבלו לטענתה טובות הנאה דומות? התשובה אמורה להיות מוכרת למארגנת חגיגות ה־60 מטעם הממשלה. בכל זאת ננסה כאן לעזור לה. ראשית, המקרה שלך אינו דומה למקרים אח־ רים. קיבלת טובת הנאה בטענות שווא, נתת תמורה, יש בתיק שלך הוכחות לתן וקח – בספר החוקים יש שם ברור למעשים האלה. שנית, אפילו את צודקת וגם אחרים קיבלו טובות הנאה, זה לא פוטר אותך מהעמדה לדין. זה יכול להיות טיעון בשלב הטיעונים לעונש: עשיתי מה שעושים כולם, תטעני, חשבתי שזה בסדר. יש קו הגנה נוסף: לא הבנתי, לא הזהירו אותי, אני קשת הבנה. זה יעבור. מחברי כנסת ושרי ממשלה לא מצפים שיהיו חכמים. מסמכי ליברמן: אזרח תמים מצא מסמכים וחשבונות בנק, העביר אותם לידי אזרח פחות תמים, שהעביר אותם לידי מבקר המדינה, שהעביר אותם לידי היועץ מני מזוז

האם ייתכן שבכירים בפרקליטות המדינה הסתירו מהמשטרה מידע חשוב בתיק הח־ קירה נגד ראש הממשלה בפרשיות מרכז ההשקעות? האם ייתכן שהם לא העבירו אליה עשרות מסמכים רגישים, שהועברו אליהם על ידי משרד מבקר המדינה ויכלו להזניק את החקירה לג־ בהים חדשים? האם מעורבת בפרשה החדשה מנה־ לת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביה אלף, הזכורה לטוב משערוריות אחרות?

התשובה על השאלות האלה אחת: כן. זה מה שקרה, זה מה שנעשה, זה מה שעלה בבדיקה שקיימתי בשבוע האחרון. הפרקליטות שוב הסת־ בכה כי היא לא בנויה כנראה לחקירות כאלה. ודאי לא כאשר מי שהיתה עד לאחרונה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דווידה לחמן־מסר, היא אשתו של אחד מגיבורי הפרשה, עו"ד אורי מסר.

בדיקת השאלות האלה נעשתה בעקבות הפרסום כאן לפני שבוע על ניסיונות אנשי יאח"ה למסמס ולקבור את החקירה נגד ראש הממשלה. אולמרט חשוד במעשי מרמה והפרת אמונים (כשכיהן כשר התמ"ת,(והעבירות המיוחסות לו קשורות עם הט־ בות במיליונים שאירגן ללקוחות חברו ואיש סודו, עו"ד אורי מסר. הוא יצא מהכלים כדי לסייע לו.

מסר הוא גם פרקליטו הצמוד של אולמרט, היה בעבר הרחוק שותפו במשרד לעריכת דין, וניהל בהתנדבות את העמותה שפעלה לבחירתו לראשות העיר ירושלים ולראשות הליכוד. למרות זאת, לא פסל אולמרט את עצמו מלטפל בתיקיו. הוא נפגש עם אורי מסר אישית בענייני אותם תיקים, לחץ על הדרג המקצועי במרכז ההשקעות לשנות החלטות, וסייע לו לגזור קופון. הלקוחות ידעו על מה ולמה נענה שר התמ"ת לבקשותיהם.

יריתי כאן בשבוע שעבר חץ ביקורת נוסף לעבר המשטרה: חוקריה לא עשו שימוש בקבוצת מס־ מכים חשובה שנתפסה בידי חוקרי מבקר המדינה בעת חיפוש בחדרה של שולה זקן. חששו לגעת בחומר הזה. במשטרה קראו את הפרסום והתרג־ זו: לא נכון, אמרה מי שאמרה, לא היה דבר כזה. המסמכים האלה לא הגיעו ליחידה. אין לנו מושג באילו מסמכים מדובר.

אנשי יאח"ה צודקים הפעם: הניירת הזאת לא הועברה אליהם על ידי הפרקליטות בשום שלב. מישהו, כפי שיובהר בהמשך, החליט להרחיק אותם מתפוח האדמה הלוהט הזה. הרגליים הקרות, גם במקרה הזה, נמצאות בירושלים.

עשרות מסמכים במעטפה

הנה, בתמצית, השתלשלות הפרשה המביכה של הסתרת מסמכים מהמשטרה: בשלהי 2005 התקבל מידע במשרד מבקר המדינה על אי־סדרים חמורים

בלון חמצן למזוז

אתמול בבוקר, זמן קצר אחרי הרשעת השר לש־ עבר שלמה בניזרי בקבלת שוחד, מעשי מרמה, ושי־ בוש חקירה – החלו חגיגות הניצחון של הפרקלי־ טות ושל אגף החקירות במשטרה. אפשר להבין את השמחה: ההישג הזה הוא בשבילם כמו אוויר לנשי־ מה. הוא בלון החמצן של היועץ המשפטי מני מזוז ושל ניצב יוחנן דנינו. השופט המחוזי יעקב צבן העניק להם את המתנה הזאת בימים שבהם שניהם מצטיירים כחלק משלטון החושך במדינה.

נכון, התיק הזה הגיע אל דנינו ומזוז מבושל ואפוי היטב בידי ניצב משה מזרחי, תנ"צ מירי גולן, פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל, ופ־ רקליטת המדינה עדנה ארבל. הוא חלק מהירושה שהשאירה אחריה כנופיית שלטון החוק. לא יכולה להיות מחלוקת על כך.

אבל מי זוכר כבר את האנשים שהכניסו את התיק הזה לתנור ומתי? מי זוכר איזה מאמץ הוש־ קע ביאח"ה בשלהי ,2002כשהיו לה עדיין שי־ ניים, כדי להפוך את קבלן יבוא העובדים הזרים, משה סלע, לעד מדינה? מי זוכר את הגילויים העי־ תונאיים בפרשה ואת החלטת אגף החקירות ללכת אחריהם ולחבק בחוכמה את המידע שפורסם?

האקלים היה אז שונה. היתה יותר מסתם הצהרת כוונות להילחם בעבריינים שהתיישבו מסביב לשו־ לחן הממשלה ובבית המחוקקים. היתה נכונות לה־ סתכן בפתיחת חקירה גם נגד מי שנחשב יקיר הת־ קשורת. המחבקים הסדרתיים בעיתונות ובטלוויזיה של אנשי הפשע והזדון ממחלקת הון־שלטון - לא הפחידו את הפרקליטות. היא בזה להם, ובצדק.

בניזרי למד זאת על בשרו רק בשלב מאוחר כשהתגלה לו, לתדהמתו, שעד המדינה כרה לו בור גדול. הוא כאילו לקח בידיו את נציגי יאח"ה לטיול באזורי הפשע וטובות ההנאה, סיפר להם על רשימת הבקשות של כבוד השר ופטרונו, הרב ראובן אלבז, מצד אחד, ועל רשימת הדרישות שלו מכבוד השר, מצד שני; ושיכנע את נציגי פרקלי־ טות ירושלים, נורית ליטמן ודניאל ויטמן, שהוא לא חולם חלומות. באמצעות הובלת החוקרים אל
ליברמן. יש סיבה לדאגה


בניזרי. הזמין לעצמו "אנדרטה"




אולמרט. מבחינתו ליברמן ראוי


עו"ד אלף. מה עוד קבור במשרדה?




http://62.128.57.2/Olive/AM3/Israel/Default.htm?href=ITD%2F2008%2F04%2 F02&pageno=1

[ישראל היום]

כך נחשפו סודות אולמרט
מרדכי גילת
22.5.08

עכשיו אפשר להרים את המסך מעל לדרמה שהתחוללה במשטרה בעקבות שני פרסומים ב"ישראל היום" (במדורו של מרדכי גילת - ראו צילומים,(שגרמו להתפתחות הדרמטית בחקירות ראש הממשלה ? צווי החיפוש שהוצאו בעקבות הפרסום הובילו למסמכי שולה זקן ולחקירת מוריס טלנסקי ? מה סיפר טלנסקי על הכספים שהעביר לאולמרט ביד, ואיך הפך אולמרט לחשוד בקבלת מעטפות דולרים ? התיק שמסעיר את המדינה שהחל בתחקיר מוסף "הארץ" על מרכז ההשקעות

כמה קטן היה המרחק בין מריחת תיק מרכז ההש־ קעות לחשיפת פרשת מעטפות הכסף של ראש הממשלה, וכמה חשובה הימצאותם של כמה כלי תקשורת חופשיים בישראל – יכול ללמד הסיפור הבא, שרק אתמול בערב הותר לפרסום. הסיפור הזה מפזר את הערפל בשאלת התפנית הדרמטית בחקירת אהוד אולמרט ומגלה כי שתי כותרות ראשיות ב"ישראל היום,"שפורסמו כאן לפני כחודשיים, הן שג־ רמו לחשיפת הפרשה שמסעירה עכשיו את המדינה.

כותרת אחת מיום 26.03.08גילתה כי יש ראיות נגד אולמ־ רט, והאשימה את המשטרה בניסיון למרוח את התיק. כותרת שנייה, שפורסמה כעבור שבוע, הטילה את האחריות למחדל הזה על בכירים בפרקליטות המדינה. הסיבה: המשטרה טענה באוזני, שלא קיבלה מהפרקליטות את המסמכים שנתפסו בח־ קירת מבקר המדינה במחשב של שולה זקן. בשום שלב, הסבירו אנשיה, הם לא היו בידיה.

לדפים האלה ייחסתי חשיבות מיוחדת כיוון ששולה זקן, מז־ כירתו הוותיקה של אולמרט, מתארת בהם חלק מתנועת הכ־ ספים בחצר הפנימית של אולמרט. הם המפתח להנחת היד על העד טלנסקי, הם המפתח לפתיחת כספות הדולרים של אולמ־ רט, הם המפתח להבנת תנועת התן וקח בין אהוד אולמרט לפ־ רקליטו ואיש סודו, עו"ד אורי מסר. הם הרבה יותר מסתם קצות חוט לקריעת המסכה מפניו של אולמרט.

בדפי היומן האלה, שהחשובים שבהם שמורים ברשותי ובר־ שות עיתונאי הארץ, גידי וייץ, כבר קרוב לשנה (תרומת עובדים אמיצים בתמ"ת,(מוזכרים מקורבים לאולמרט ומזדקר שמו של המיליונר מוריס טלנסקי, ידיד של אולמרט זה 15 שנה. טלנסקי היה נפגש עם אולמרט בארבע עיניים בארץ ובחו"ל, מעניק לו תרומות במזומנים למערכות הבחירות שלו ולמטרות נוספות, ודואג לשדרג לו את בתי המלון בחו"ל. הוא עטף אותו בהרבה הרבה כסף.

מבלי להידרש כבר כאן להכחשות הפרקליטות והמשטרה בעניין המחדלים שייחסתי להם בסיפור הזה, אציין בפתח הד־ ברים כי מרגע פרסום הפרשה ב"ישראל היום" עשו נציגיהם את המוטל עליהם בצורה רצינית ואחראית: הם הוציאו צווי חיפוש, ביקשו מ"ישראל היום" לא לפרסם את דפי יומן שולה זקן, מיהרו אל המחשב שהיה לשולה זקן במשרד התמ"ת ותפסו בו את הראיות החשובות ביותר.

הם הזמינו אנשים לחקירה, הבינו שיש להם אוצר ביד והתפ־ ללו שאיש לא יזהיר את טלנסקי ולא "יציע" לו להימנע מביקור בארץ. באיחור רב הם עשו שיעורי בית, והבינו מי באמת האיש וכמה הוא חשוב לחקירה.

אווירת הספקנות ששלטה עד אז בקרב חוקרי התיק, ושגורמים במשטרה תיארו אותה באוזני כאיתות למריחת תיקי אולמרט - השתנתה פתאום כשמפקד היחידה, תנ"צ שלומי איילון, ראש אגף החקירות, ניצב יוחנן דנינו, וצמרת פרקליטות המדינה מד־ רבנים אותם ללכת עד הסוף. הם היו נחושים, והרושם שהתקבל היה שהפעם אין כבר דרך חזרה. הרכבת יצאה לדרך והחשדות ייחקרו ברצינות וביסודיות - ללא מורא וללא משוא פנים.

החקירה הסתיימה בערב

באווירה הזאת קל היה לחוקרים לקצור הצלחה: חשודים התחילו לדבר, עו"ד אורי מסר התאושש מעט מפציעתו והת־ חיל לשתף פעולה, שולה זקן נחשפה בחקירה למסמכיה ובחרה לשתוק, והמיליונר טלנסקי - שהגיע לישראל לביקור משפ־ חתי בחג הפסח - הוצא מביתו בירושלים בשש בבוקר, הוסע למשרדי יאח"ה בבת ים ונחקר שם תחת אזהרה במשך למעלה מעשר שעות.

אף שעוד באותו הבוקר הספיקו בני משפחתו לשכור למענו את שירותיו של עו"ד ז'ק חן מת"א, ולמרות העובדה שחן ביקש ממנו לא להשיב על שאלות לפני שייפגש איתו - החליט טלנ־ סקי להשיב על שאלות המשטרה. כששאל אותו עו"ד חן כעבור כמה שעות, בעת הפסקת הצהריים בחקירה, מדוע מיהר לדבר לפני שהם נפגשו - השיב לו האחרון: "לא עברתי על החוק ואין לי מה להסתיר. תרמתי לאולמרט כספים לבחירות, ומה שהוא עשה איתם זו בעיה שלו. עלי מוטלת החובה לומר אמת ואכן אמרתי אמת. ידיי נקיות."

לדברי מקורבים לטלנסקי, הוא תיאר בפני החוקרים בפרוט־ רוט את תהליך הזרמת הכספים לאולמרט, וכאשר סיים בערב את מסירת העדות הראשונה, פרץ בצחוק כששמע על הספין החדש של חצר ראש הממשלה: הוא בכלל שכיר חרב של מיליונרים בארה"ב מהימין הקיצוני, הזינו החצרנים המאולפים של אולמ־ רט עיתונאים נוחים ומקורבים, הוא בכלל הגיע לכאן כדי לשתף פעולה עם המשטרה. הוא מבקש להפיל את אולמרט על רקע פוליטי.

מהיכן הם לוקחים את הקשקוש הזה, אמר טלנסקי למקו־ רבים לו, הרי באתי לכאן לביקור ילדיי וקרוביי בחג ולא למ־ סירת עדות. הרי הייתי כאן בביקור גם שבוע לפני שבאה אלי המשטרה הביתה, וכלום לא קרה. אני בקשרים אישיים נהדרים עם אהוד, עם שולה זקן ועם אורי מסר קרוב ל־20 שנה, ואיני מבין את הטענה הזאת. היא מצחיקה. למה שאעשה להם את זה – הפסקתי לאהוב אותם פתאום?

ה"סוכריות" במחשב של זקן

הנחת היד של המשטרה על טלנסקי התרחשה יותר משנתיים אחרי שבמוסף "הארץ" התפרסם תחקירם של גידי וייץ ואורי בלאו על מעשי שחיתות במרכז ההשקעות. ממצאי התחקיר היו קשים: אהוד אולמרט כשר התמ"ת התערב אישית לשינוי הח־ לטות של גורמים מקצועיים במקרים שבהם עו"ד אורי מסר, פרקליטו ואיש סודו עד לאחרונה, ייצג גורמים עסקיים שו־ נים. מסר ביקש בשמם מענקי מדינה במיליוני שקלים ואולמרט, בניגוד מפורש לחוק ולהוראות היועץ המשפטי לממשלה, פתח לכבודו את הקופה.

אולמרט ישב מול עו"ד מסר בדיונים ובפגישות העבודה כאילו לא שמע על ניגוד עניינים, מעל בתפקידו בצורה גסה, וגרם למדינה נזק בעשרות מיליוני שקלים. הוא עזר לחברו - שניהל בהתנדבות את העמותה לבחירתו במערכות בחירות שו־ נות - לגזור מהלקוחות האלה קופון שמן. תנועת התן וקח היתה כאן ממש שקופה.

החשד למעשי מרמה של אולמרט במרכז ההשקעות נחקר לפני יותר משנתיים גם בידי אנשי מבקר המדינה, כאשר אלה נשענים על שלושה עובדים אמיצים של משרד התמ"ת. המ־ תריעים בשער האלה הפנו את אנשיו של המבקר למחשבים ששירתו את אנשי אולמרט (עד למעבר האחרונים ללשכת ראש הממשלה באפריל ,(2006סיפרו על חלק ממעללי השר אולמ־ רט ונאמנו עובד יחזקאל, וגילו כי במחשב של שולה זקן יש מה שכינו: "סוכריות."

"תמצאו שם את עקבות שערוריית המענקים למפעל סיליקט בדימונה, שראש הממשלה ועו"ד מסר בישלו בצורה מושחתת,"אמר אחד המקורות, "תגלו שם עקבות של שערוריות נוספות. אבל תמצאו שם גם ניירת המלמדת על תנועת כספים תמוהה של אנשים מעניינים. זה שווה בדיקה כי השר הזה, שלא הפסיק לפנות לפקידים מפוחדים בבקשות שונות ומשונות בנושאים אישיים, שבר את כל השיאים."

צוות האגף למלחמה בשחיתות במשרד המבקר, בראשות יורם שבירו, בחן את הנושא בקפידה והחל בביקורת של מרכז ההשקעות ושל מערכת היחסים שבין אהוד אולמרט לעו"ד מסר. כשחזרו אנשי הצוות עם השלל הרב והתחילו לבדוק את אלפי המסמכים שנתפסו במחשבי אנשי אולמרט, הם מצאו גם את ה"סוכריות."

אחת מהן: דף ביומנה של שולה זקן מיום 02.09.05שבו היא כותבת לעצמה כי שלושה חודשים קודם לכן הופקדו אצל עו"ד אורי מסר 274 אלף דולרים. במקום אחר היא כותבת: "נתתי לאורי מסר 23,950מטלנסקי,"ובקטע נוסף מזכירה לעצמה: "טלנסקי חייב "6,500(דולרים, מ"ג.(

מידע מעניין אחר, המופיע ביומנה של זקן מיום שבת ,01.04.06מלמד לכאורה כי "הקופאית" של חצר אולמ־ רט דאגה על פי החשד גם לעצמה: "לבקש מאורי מסר לשנה חדשה,"היא כותבת, "שנה שעברה קיבלתי ."30

עו"ד מסר מצטייר ביומן הזה, כמו בפרשיות שונות אחרות, כמי ששקוע עמוק בביצת אולמרט וזקן. לא במקרה התלבטה הפרקליטות קשות כיצד לנהוג בו ולפחות בשלב הזה הוא יהיה, אם וכאשר, עד תביעה חשוב במשפט ראש הממשלה. אם יילחץ, יאוים או יחזור בו מעדותו המדהימה – נחזור שוב: מדהימה! - יש כלי משפטי ששמו סעיף /10א המאפשר להגיש את עדותו כראיה קבילה מטעם התביעה.

מזוז הגיע לפגישה סודית

תפיסת המסמכים וה"סוכריות" התקיימה כאמור בראשית אפ־ ריל, כשבסוף במאי מתחילים אנשי המבקר להעביר לבכירים בפ־ רקליטות את מסמכי מרכז ההשקעות. פרקליט המדינה דאז, ערן שנדר, התרשם שמדובר בתיק חמור והיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יזם כעבור חודשיים פגישה סודית עם מבקר המדינה בלשכת האחרון בירושלים. הוא ביקש להבין מה נאסף בחקירות נגד ראש הממשלה ומה צפוי לנחות על שולחנו.

העובדה שמפגש הפסגה הזה התקיים ימים ספורים אחרי שמזוז סירב להגן בבג"ץ על מיכה לינדנשטראוס - בעתירה שהגיש נגדו מפקד פיקוד העורף - לא העיבה עליו. השנים דנו בצורה עניינית בנושאים שעל הפרק, ביניהם הדו"ח הח־ מור המתגבש נגד אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות, וסיכמו להדק את שיתוף הפעולה ביניהם. במהלך השיחה הבהיר מזוז למבקר כי הוא נוטה להעביר למשטרה את התיקים נגד אול־ מרט ביחד, וביקש להעביר לפרקליטות כל חומר שיכול לסייע בחקירת המשטרה.

הדו"ח הסופי בפרשת מרכז ההשקעות פורסם באמצע אפריל ,2007וכעבור ימים אחדים הועברו לפרקליטות כמאה מסמכים חשובים, ביניהם גם כמה מה"סוכריות" המדהימות. אלא שה־ סוכריות האלה לא טופלו בשום מקום, החקירה עוכבה חודשים ארוכים בידי מזוז, ורוח רעה החלה לנשב בקרב חוקרי יאח"ה. הם קיבלו לידם את התיק באיחור של חודשים רבים, והיתה להם סיבה לחשוד שמישהו בצמרת המשטרה ובחצר של מני מזוז אינו שש לרדת לחקר האמת.

איתות ראשון לכך היה המלצת המשטרה לסגור את תיק אולמרט בפרשת הניסיון שלו להטות את המכרז למכירת בנק לאומי (הפרקליטות, נכון לעכשיו, נוטה לדחות את המלצת המשטרה לסגור את התיק.(איתות שני: אשתו של עו"ד מסר, עו"ד דווידה לחמן־מסר, שהיא במקרה המשנה של היועץ המ־ שפטי לממשלה, לא הורחקה מעבודתה אף שיצרה מצב בלתי נסבל של ניגוד עניינים בתוך הפרקליטות.

הפרקליטה הוותיקה אמורה היתה לפ־ רוש מתפקידה כבר לפני שנתיים וחצי, אבל דחתה בכל פעם את מועד פרישתה. היא המ־ שיכה לבקר בפרקליטות ממש עד לאחרונה, העמידה את חבריה לעבודה שוב ושוב באי נעימות גדולה וגרמה לכך שבשיחות פני־ מיות שאלו פרקליטים איך מזוז יהיה מסוגל בכלל להכריע בתיק הזה. גם במשטרה דיברו על כך, והיו מי שחשבו שחבל פשוט על הזמן ועל כל המאמץ. שאין שום סיכוי שהחקירה תבשיל בנסיבות האלה לכתב אישום.

התחושה הזאת גברה כאשר עו"ד מסר הגיע לחקירות, ועם הזמן התחיל להתנהג בצורה מוזרה. הוא נראה מפוחד, לא התייצב לחקירה הבאה והודיע באמצעות מקורבים כי נפצע בתאונה. הוא מאושפז בבית חולים, נמסר למשטרה, הוא סובל מבעיות קשות בגב.

התמונה הכללית שהצטיירה משיחות עם נחקרים שונים היתה רחוקה מלעודד. גם מחסור בחוקרים, גם חוסר מוטיבציה, גם בעיות בחקירת מסר - בקיצור, ריח רע לפיו גם התיק החמור הזה בדרך למריחה. הראיה הבולטת: מסמכי שולה זקן ופרשת טל־ נסקי, סיפרו מי שסיפרו לי, אינם נחקרים כלל. במשטרה שמעו עליהם, קיבלו אפילו מידע מפורט על קיומם לפני תשעה חוד־ שים, אבל לא נזעקו לתפוס אותם. מישהו באגף החקירות נרדם בשמירה.

זעם והכחשה של המשטרה

פרסום החשש הזה ב"ישראל היום" תחת הכותרת "יש ראיות, אבל במשטרה מנסים למרוח תיק אולמרט" (כותרת המשנה: "מה מסתתר במסמכי ראש הלשכה לשעבר, שולה זקן,"ו"מתי ייחקר שוב העד הפצוע אורי מסר- ("לא נועד לפגוע או לעלוב במשטרה. בסך הכל ביקשתי לטלטל אותה, להעיר אותה משנ־ תה, להתריע על התחמושת שבידיה שהוכנסה לכאורה למקרר. במבחן התוצאה זה הצליח.

במשטרה זעמו על הפרסום, ובאופן חלקי אפילו צדקו: המ־ סמכים האלה לא הועברו אליהם לחקירה – לא על ידי הפרק־ ליטות ולא על ידי מבקר המדינה. בדקתי, ביררתי, ואכן הפרק־ ליטות לא העבירה למשטרה את מסמכי ה"סוכריות."על הרקע הזה ייחסתי למשטרה במדור שפורסם כעבור שבוע את סיפור הסתרת המסמכים, כשכותרת המשנה רומזת שמדובר בתפוח אדמה לוהט: "מדובר במסמכים שנתפסו במשרדה של שולה זקן ובהם נושאים כספיים הקשורים במקורבי ראש הממשלה."הפרקליטות כצפוי הגיבה בכעס, רמזה שידיה כבולות בעניין המסמכים האלה והכחישה שקיבלה אותם אי פעם. בדקתי שוב ושוב את הנושא והתברר לי, חד־משמעית, שהחומר אכן הועבר אליה - אם כי בלי הסבת תשומת ליבה לחומרי הנפץ האלה. הם צורפו לעשרות רבות של מסמכים אחרים.

הכעס עלי ועל "ישראל היום" היה גדול, אבל במשטרה ובפ־ רקליטות נשכו שפתיים, התנהגו באופן אחראי ומקצועי, ופעלו להוצאה מהירה של צו חיפוש. למהלך הזה תרם גם תחקירן הארץ, גידי וייץ – שבידיי ובידיו מצויים כאמור חלק מהמ־ סמכים הללו - והוא נשא פירות: צוות החקירה הניח יד על ה"סוכריות,"אסף מידע על המיליונר האמ־ ריקני, המתין לבואו לישראל, וביום רביעי לפני שלושה שבועות, כשמשטרת הגבולות דיווחה על כניסתו לארץ של מוריס טלנסקי, הקישו החוקרים בשש בוקר על דלת הדי־ רה שבה הוא התגורר בירושלים ואספו אותו לחקירה. המעגל מבחינתם נסגר והשאלה הגדולה היתה אם התורם הזה, שנחקר תחת אזהרה, ישתף איתם פעולה.

מוכן לעימות עם אולמרט

המסמך הראשון שהוצג לטלנסקי, על פי גרסתו בשיחות עם מקורבים, היה דף מיומנה של זקן שבו מצוין שמו בסמוך לסכומי כסף שנתן או קיבל ב־.2005טלנסקי נדהם מה"סוכרייה,"אמר שאינו אחראי לדברים שראש לשכת אולמרט כתבה לעצמה, אבל אישר שהוא מיודד עם אהוד אולמרט שנים רבות. הוא העביר אליו אישית תרומות במעטפות, הוא מכבד אותו, הוא היה בידידות גם עם עו"ד מסר ועם שולה זקן. עו"ד מסר, למשל, ייצג אותו לדבריו כשקנה דירה בירושלים לפני עשר שנים.

החוקרים התעניינו במערכת הקשרים הכספית בין טלנסקי לבין אולמרט ולמדו שהיא נחלקת לשלוש קטגוריות: אחת, הוא העביר לאולמרט תרומות שאסף למענו בחו"ל למימון הבחי־ רות שלו ומסר לו את הכסף, בדרך כלל במזומנים, בפגישות ביניהם בארבע עיניים. שנייה, הוא הזמין את אולמרט להר־ צאות בחו"ל בפני ארגוני צדקה, וסייע למוסדות האלה לשאת בהוצאות האירוח. שלישית, הוא הלווה לאולמרט כספים, במ־ קרה אחד 20 אלף דולר, ועדיין לא קיבל את הכסף בחזרה. אול־ מרט שכח להחזיר.

טלנסקי הוזמן לחקירה חמש פעמים, וכאשר הבין שראש הממשלה מכחיש חלק מדבריו - הציע לקיים איתו עימות. הוא לא חשש ואינו חושש מהעימות הזה, אולי משום שכבר קצר ני־ צחון בפגישה עם שולה זקן. הוא הסכים לעימות איתה, זו הוכ־ נסה לחדר, והוא ירה לעברה את סיפורי הכספים והתרומות. היא שמעה, השפילה עיניים, ושתקה. הדוד מוריס, גילתה לתדהמתה, פתח את הפה. לה, ובעיקר לראש הממשלה - יש מאז בעיה.

זקן. סוף סוף הבינה כמה חמור מצבה

מסר. התאושש ומסר עדות קשה


אולמרט. החבל על הצוואר מתהדק

טלנסקי. בשש בבוקר נלקח לבת ים לחקירה


צילומים: מאיר פרטוש, עידו צימרמן, אי.פי, קונטקט



http://62.128.57.2/Olive/AM3/Israel/Default.htm?href=ITD%2F2008%2F05%2 F22&pageno=1

[מחלקה ראשונה]

גילת וגידי וייץ ידעו, שתקו ושיקרו


נהנו מחסינות. מצד גילת וגידי וייץ


> מרדכי גילת. ידע, שתק ועכשיו משקר
> גידי וייץ. ידע שתק ועכשיו הוא משקר
> דן מרגלית שוב מטעה את הציבור

העיתונאים מרדכי גילת וגידי וייץ קיבלו מידע על מעטפות הכסף עוד בתחילת 2007 למרות זאת הם נמנעו מלפרסם עכשיו, אחרי פריצת המשטרה, הם מכזבים בטוענם שהם-הם שפרסמו והביאו לחשיפת הציר אולמרט-טלנסקי

▪ ▪ ▪
שנים רבות אני טוען, שוב ושוב, כי העיתונות מושחתת לא פחות מאלה הפוליטיקאים אותם היא מוקיעה. שנים הרבה אני מצביע על עיתונאים ועיתונים מסוימים, שנותנים ידם לשחיתות בעצם התנהלותם השערורייתית והפסולה, כפי שנבהיר להלן.

הפעם נעסוק בשניים מהם: מרדכי גילת (ישראל היום), ובן טיפוחיו, גידי וייץ (הארץ). שני אלה, כך מתברר אפילו מגירסתם, ידעו ושתקו. הם החזיקו מידע נפיץ ביותר נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בדבר מעטפות הכסף שהעביר איש העסקים משה (מוריס) טלנסקי. אך משיקולים זרים הם העדיפו לשתוק, לצנזר את המידע ולהימנע מלפרסמו. הם שמרו את המידע הממוסמך עמוק עמוק במגירות, במקום לעשות את חובתם העיתונאית: לפרסם זאת ברבים, באמצעות כלי התקשורת, כדי להביא לחקירה ולסילוקו של אולמרט מכהונתו כראש ממשלה.

גילת, כמעט כרגיל, נמנע במשך כשנתיים מחשיפת פרשות חדשות על אולמרט, בעיתון ידיעות אחרונות, וקיבל את מרותו של ארנון (נוני) מוזס: צנזורה. הגנה על אולמרט. גילת, פחדן שכמותו, לא העז "להרים ראש" ולוותר על השכר הגבוה בידיעות אחרונות. רק לאחר שתי שנות צנזורה חריגות והרסניות, ולאחר שמצא מקום חלופי, עם הרבה יותר כסף, הוא דילג מסיר בשר אחד (מוזס) לסיר בשר אחר (אדלסון).


הצביעות של גילת ווייץ

לו רק צינזרו ו/או נתנו ידם לצנזורה, ניחא. אנחנו מורגלים בזאת. גילת התמחה בכך בעיתון ידיעות אחרונות, למרות ששימש כתחקירן של העיתון וחובתו היתה דווקא לפרסם לטובת הציבור. אלא ששני אלה, אוי לבושה, אחרי שהמשטרה (בעזרת משרד מבקר המדינה שגילה את יומני אולמרט) הבקיעה את פרשת אולמרט-טלנסקי, ואחרי שאפילו אולמרט מתחיל להריח ליזול, טוענים עכשיו - למרבה החוצפה, כי הם-הם שהביאו, באמצעות הפרסומים שלהם, לחשיפת הפרשה.

רשימה זו לא נועדה לשלול מהם קרדיט שהם מנכסים לעצמם - אני נותן קרדיט רב דווקא לציבור הקוראים שיודע מי פרסם מה ומתי - אלא להצביע על חטאיהם, ולהוקיעם על כך שהם פועלים בדרך שיש בה משום "גניבת דעת". ובעניין זה, בעיני, הם אינם שונים מגנבים אחרים - אלה גונבים כסף, ואלה גונבים דעת. אני מוצא לנכון להצביע על חטאיהם, כדי שציבור הגולשים יידע את העובדות וכדי שכל קורא סביר יבין עם מי יש לו עסק (יותר מ-700 אלף גולשים ייחודיים בחודש ב-Nfc ובכך הם מצביעים בנו אמון).

כתבתי לעיל, כי גילת וגידי וייץ פועלים בניסיון לבצע גניבת דעת; וכי הם מפרסמים כזבים שוב ושוב. ברשימה זו נטפל בכל אחד מהם בנפרד. לשם כך אשתמש במה שהם פרסמו בעיתונם.

מרדכי גילת. ידע, שתק ועכשיו משקר

בגליון 22.05.08 שהתפרסם על-פני שני עמודים, גולל גילת את גלגולי פרשת אולמרט-טלנסקי. מנקודת ראותו, כמובן. בחלק ניכר מרשימתו הוא נוטל לעצמו מנה גדושה של קרדיט על חשיפת הפרשה ומחלק כמה שיירים לגידי וייץ. להלן הכזבים שכתב, וכן הדברים שהציג באופן מעוות, ולעומתם - האמת הפשוטה:


עיתוי פריצת הפרשה


הטיעון של גילת (ציטוט) - "שתי כותרות ראשיות ב'ישראל היום' שפורסמו כאן לפני כחודשיים, הן שגרמו לחשיפת הפרשה שמסעירה עכשיו את המדינה. כותרת אחת מיום 26.03.08 גילתה כי יש ראיות נגד אולמרט והאשימה את המשטרה בניסיון למרוח את התיק. כותרת שנייה, שפורסמה כעבור שבוע, הטילה את האחריות למחדל הזה על בכירים בפרקליטות המדינה. הסיבה: המשטרה טענה באוזני, שלא קיבלה מהפרקליטות את המסמכים שנתפסו בחקירת מבקר המדינה במחשב של שולה זקן."


האמת הפשוטה –

מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות, עשו מלאכתם באופן הראוי לשבח. היומנים נתפסו בחודש מאי 2006, הרבה-הרבה לפני שעיתון ישראל היום נוסד... היומנים הועברו לפרקליטות, אך בהנחיית היועמ"ש מני מזוז הם לא הועברו ישירות למשטרה ולא נעשה שימוש בקבצי המסמכים שהעביר המבקר [ראיות שתופס המבקר אינן קבילות לצורך הליך פלילי, י.י.]. זו הסיבה לאי-העברת המסמכים ישירות מהפרקליטות למשטרה, ולא שום ניסיונות שיבוש ומריחה, כפי שטען גילת בהשמצותיו נגד גופים אלה. עובדות נוספות הראויות לציון:


בהנחיית היועמ"ש ביצעה המשטרה תפיסה במשרד התמ"ת, בנובמבר 2007. בין היתר נתפס והועתק מחדש כל הדיסק הקשיח באותו מחשב ששימש את שולה זקן, על כל תוכנו: מסמכים, יומנים, רשימות וכו' וכו'.


מאז נובמבר 2007 מצויים המסמכים/היומנים בידי המשטרה. לכן, טענת גילת כי הסתירו מהמשטרה את היומנים/המידע, וכי רק בעקבות התערבותו והתערבות גידי וייץ, במרס 2008, נתפסו היומנים, הינה משוללת יסוד.


מאז, כאמור, צוותי החקירה בעבודה (צוות כרמיה, צוות מרכז ההשקעות, וצוות המינויים בתמ"ת). החוקרים פועלים במרץ רב לפיצוח עשרות כיווני חקירה חדשים העולים מהיומנים. גם פרשת טלנסקי עלתה מהיומנים ומהמידע הנוסף שהועבר לחוקרי המשטרה, ולכן המתינה המשטרה לשעת כושר: לכך שטלנסקי יגיע לישראל, לקראת חג הפסח, ואז לחוקרו באזהרה. וכך אכן אירע וזו הסיבה העיקרית לפריצת הפרשה בעיתוי זה.


גילת תקף את המשטרה והטיל דופי בשיקול דעת החוקרים, על שאלו פנו לבית המשפט וביקשו וקיבלו צו איסור פרסום על פרטי הפרשה, ובמיוחד על יומני אולמרט. טענת גילת הינה דמגוגיה זולה, במיוחד בהתחשב בעובדה הפשוטה: לפי עדותו שלו, המסמכים מצויים בידיו מזה כשנה, והוא נמנע מלפרסמם. מדוע???

גילת ידע ושתק; עתה הוא מעוות את המציאות


הטיעון של גילת (ציטוט) - "לדפים האלה [מתוך יומני אולמרט, י.י.] ייחסתי חשיבות מיוחדת כיוון ששולה זקן, מזכירתו הוותיקה של אולמרט, מתארת בהם חלק מתנועת הכספים בחצר הפנימית של אולמרט. הם המפתח להנחת היד על העד טלנסקי, הם המפתח לפתיחת כספות הדולרים של אולמרט, הם המפתח להבנת תנועת התן-וקח בין אהוד אולמרט לפרקליטו ואיש סודו, עו"ד אורי מסר...

"בדפי היומן האלה, שהחשובים שבהם שמורים ברשותי וברשות עיתונאי הארץ, גידי וייץ, כבר קרוב לשנה (תרומת עובדים אמיצים בתמ"ת), מוזכרים מקורבים לאולמרט ומזדקר שמו של המיליונר מוריס טלנסקי, ידיד של אולמרט זה 15 שנה. טלנסקי היה נפגש עם אולמרט בארבע עיניים בארץ ובחו"ל, מעניק לו תרומות במזומנים למערכות הבחירות שלו ולמטרות נוספות, ודואג לשדרג לו את בתי המלון בחו"ל, הוא עטף אותו בהרבה הרבה כסף."


האמת הפשוטה –


גילת מודה - ידעתי במשך שנה (עוד בתחילת 2007). היו ברשותי מסמכים, ולמרות זאת לא פרסמתי. על כך ראוי גילת להוקעה, לא לקרדיט, ולא לראיונות מלוקקים בכלי תקשורת. מוזר שגילת עצמו אינו מבין איזה קלף נתן בידי אלה המצביעים עליו כעל משת"פ וכעל עיתונאי שסרח בכך שצינזר מידע.


גילת מציין שהמסמכים היו גם בידי עיתונאי הארץ, גידי וייץ, וכך הוא חושף את וייץ כמי שצינזר והעדיף לשתוק, במקום למלא את חובתו כלפי הציבור.


גילת מאשר שידע והבין את חומרת המידע. מה שמעלה את הטיעון: היו בידיך המסמכים. כך אתה טוען. קיבלת אותם ממקורות בנאמנות, מצד מקורות מידע שביקשו לחשוף את מעשיו הפליליים לכאורה של אולמרט, יחד עם שולה זקן ואורי מסר. מדוע לא פעלת? מדוע לא פרסמת את המידע?


גילת מסגיר מקורות מידע, כאשר הוא מצביע על "תרומת עובדים אמיצים בתמ"ת" - כמי שהעבירו לידיו את המסמכים. בכך הוא מפר עוד כללי בסיסי בעיתונאות ומועל באמונם של אותם גורמים שסיכנו עצמם כדי לחשוף את האמת (נעזוב כאן את השאלה האם הוא אינו עושה מניפולציה כדי להרחיק חשד מגורמי אכיפה שהחזיקו ביומנים...).


גידי וייץ. ידע שתק ועכשיו הוא משקר



גידי וייץ פועל שוב ושוב כדי "לנכס" לעצמו ולעיתון הארץ את פרשת מרכז ההשקעות-סיליקט. לשם כך הוא מפרסם שקרים, שוב ושוב, ואגב רצונו העז לזכות במעט תהילה, הוא הופך את סדר האירועים ומבלבל והופך את הסדר אפילו כשמדובר בעונות השנה. נפרט להלן את כזביו ברשימתו מיום 22.05.08:


מי חשף ומתי את פרשת מרכז ההשקעות


הטיעון של וייץ - באוקטובר 2007 הורה מזוז על פתיחת חקירה פלילית בפרשה. בהודעה שפירסם בעניין כתב היועץ המשפטי כי החליט על פתיחת החקירה בעקבות תחקיר "מוסף הארץ", שעסק ביחסי התן וקח בין ראש הממשלה אולמרט לעו"ד מסר.


האמת הפשוטה – פרשת מרכז ההשקעות (תיק סיליקט) הובאה בראשית 2006 לידיעת מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, בעיצומן של החשיפות ב-Nfc בפרשות: כרמיה, כ"ט בנובמבר ועוד (נזכור נא: באותה תקופה כל העיתונים שמרו על קשר השתיקה, כולל עיתון הארץ. למרות זאת, מבקר המדינה אזר עוז והורה על הבדיקות):


מיד עם קבלת המידע הבלעדי שקיבל המבקר, הוא מינה צוות בדיקה. הצוות ערך בדיקה מקיפה בחודשים מאי-יולי 2006. זמן קצר לאחר מכן הוציא המבקר, כפי שמחייב החוק, טיוטת דוח לתגובת המבוקרים ובהם למרכז ההשקעות, אורי מסר ואולמרט.


מאוחר יותר, ביום 01.09.06 פרסם עיתון הארץ את מה שכינה: "תחקיר נרחב", ובו חלק מאותם עניינים אותם בדק המבקר בפרשת סיליקט. בתחקיר לא נמסר לציבור כי המבקר כבר מצוי בעובי הקורה, וכי אין מדובר למעשה בתחקיר, אלא בדיווח על בדיקה שכבר התבצעה על-ידי המבקר...


באוקטובר 2007 הודיע היועמ"ש מני מזוז על החלטתו לפתוח בחקירה משטרתית בפרשת מרכז ההשקעות. בהודעה שפרסם משרד המשפטים נאמר, בין היתר: "בחודשים האחרונים נבחנו בפרקליטות ואצל היועץ המשפטי ממצאי הדוח [בפרשת סיליקט, י.י.], והחומר ששימש בסיס לו, וכן התגובות שהתקבלו כאמור. בנוסף לכך, נבחנו חומרים נוספים שהתקבלו ממקורות אחרים ביחס לפעילות אולמרט וגורמים בלשכתו במרכז ההשקעות, וכן ממצאי תחקיר שעשה העיתונאי גידי וייץ בעיתון הארץ, ובו הוצגו טענות על מקרים נוספים שבהם היה מעורב אולמרט בקידום פרויקטים שייצג עו"ד מסר מול מרכז ההשקעות".


הנה כי כן: היועמ"ש מייחס לוייץ את החשיפה בפניו של עניינים נוספים הנוגעים למרכז ההשקעות, ולא לחשיפת פרשת סיליקט אותה העביר לידיו המבקר. מבקר המדינה הוא שחשף ראשון את פרשת מרכז ההשקעות, חודשים רבים לפני עיתון הארץ/גידי וייץ. מבקר המדינה הוא שחשף את הפרשה המרכזית במרכז ההשקעות, היא פרשת סיליקט. גידי וייץ חשף מידע נוסף על מעורבותם של אולמרט-אורי מסר בפרשות נוספות במרכז ההשקעות, ואמנם גם על כך הורה היועמ"ש על חקירה.


ההצגה המעוותת מצד גידי וייץ, כאילו הכל התחיל ונברא בעקבות החשיפה בהארץ, וכאילו "יומני אולמרט" נתפסו בעקבות פרסום התחקיר בהארץ, הינה כוזבת. חד וחלק. היומנים נתפסו בחודש מאי 2006, ארבעה חודשים לפני פרסום התחקיר בעיתון הארץ. את זאת יכול כל אחד לבדוק אם יפנה למשרד מבקר המדינה.

מתי סילק עו"ד מסר את הכסף ממשרדו


הטיעון של וייץ - וייץ מסתמך על דברים שפורסמו בטעות בתוכנית עובדה (בעקבות כזבים קודמים שפרסם), כדי להיתלות בהם. וכך הוא כותב: בתחילת השבוע פירסמה התוכנית "עובדה" כי בקיץ 2006, מיד לאחר הפרסום בתחקיר הארץ בדבר מעורבותו של אולמרט בקידום ענייניהם של לקוחותיו של עו"ד מסר, הוציא מסר את הכספים שנאגרו בכספת במשרדו והחזירם לזקן [שולה]. וייץ מסתמך על דברים אלה כדי לקשור לעצמו כתרים.


האמת הפשוטה – בחודשים מאי-יולי 2006 ביצע מבקר המדינה ביקורת במרכז ההשקעות. גם אורי מסר נחקר, ואז הוא הרגיש שהקרקע בוערת תחת רגליו. זה היה השלב, בסביבות החודשים יוני-יולי, שהוא חשש לגורלו ולכן סילק את הכסף מהכספת במשרדו. הטיעון של גידי וייץ – אותו הוא מצטט מהתוכנית עובדה, כאילו סילוק הכסף נעשה "בקיץ 2006, מיד לאחר הפרסום בתחקיר הארץ", הינו אפוא תלוש מהמציאות: ראשית – הכסף סולק בחודשים יוני-יולי, וזאת בעיצומה של חקירת מבקר המדינה; שנית - תחקיר הארץ פורסם ביום 11.09.06, וזה מעט אחרי שנגמר הקיץ. לפחות רשמית (כדאי שמישהו מעורכי עיתון הארץ יסביר לוייץ שחודש ספטמבר זה כבר סתיו).

כיצד הגיעו המזכרים/היומנים למשטרה


הטיעון של וייץ - המזכרים של זקן שכבו בפרקליטות חודשים ארוכים מבלי שהועברו לצוות החקירה המשטרתי. רק במארס האחרון, בעקבות התערבות העיתונים הארץ וישראל היום, תפס צוות החקירה את המזכרים מהמחשבים של משרד התמ"ת והחל לבדוק את החשדות החדשים. המזכרים וכן מידע נוסף שנאסף על-ידי צוות החוקרים הוצג לחשודים המרכזיים בפרשה: שולה זקן, משה טלנסקי ועו"ד מסר...


האמת הפשוטה – כאמור לעיל, המזכרים/היומנים נתפסו במקור על-ידי אנשי מבקר המדינה, חודשים רבים לפני פרסום התחקיר בהארץ. פעם נוספת הם נתפסו על-ידי המשטרה, בצו שיפוטי, בחודש נובמבר 2007, מיד לאחר שהיועמ"ש הורה על פתיחת חקירה. הטיעון כאילו רק במרס 2008 נתפסו המסמכים, בעקבות התערבות הארץ וישראל היום, הינו כוזב מתחילתו עד סופו.


אין מדובר בכזב-סתם, אלא בניסיון לגניבת דעת זדונית, כדי ליצור אצל הקורא הסביר את הרושם, כאילו: 1) החקירה החלה בלעדית בעקבות תחקירו של גידי וייץ ב'הארץ'; 2) המסמכים נתפסו בעקבות התערבות העיתונים הארץ וישראל היום; 3) העולם נברא ומתקיים רק בזכות שני עיתונאים חרוצים, מוכשרים וישרי דרך: מרדכי גילת וגידי וייץ; בלעדיהם אנא אנו באים.


דן מרגלית שוב מטעה את הציבור



מרגלית. מטעה את הציבור




דן מרגלית הוא אחד העיתונאים הטובים בישראל. הוא מקצועי. הוא סקרן. הוא אמיץ. הוא מבין עניין. הוא יודע היטב מה תפקידו של עיתונאי וגם של איש ציבור בחברה דמוקרטית. דווקא בזכות זאת, כשהוא סוטה מדרכו ומציג את התנועה לאיכות השלטון בכלל ואת עו"ד אליעד שרגא בפרט כמי שנאבקו לחשיפת מעללי אולמרט – למרות שהעובדות שונות בתכלית, דווקא בשל זאת יש להצביע על מעשיו ופרסומיו הבלתי נכונים, ובמיוחד להזהיר שוב ושוב שהוא מטעה את הציבור.

בטורו בעיתון ישראל היום (20.05.0, יום לאחר שחשף פרקליט המדינה, משה לדור, בפני שופטי בית המשפט העליון, פרטים נוספים בדבר מעטפות הכסף שקיבל אולמרט, כתב מרגלית (ציטוט):

"מה עוד נחוץ? עכשיו כבר לא מדובר במיכה לינדנשטראוס וביעקב בורובסקי שאפשר להציגם כציידים מרושעים של אהוד אולמרט, ולטעון כי אינם יציבים; ולא בד"ר ירון זליכה, שתומכי ראש הממשלה הכפישו בנוסח דומה ללא הכרה; ולא באליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון ואפילו לא בחבורה של עיתונאים חורשי זדון ורעה. הפעם זה פרקליט המדינה משה לדור".

הנה כי כן:


מצד אחד, דן מרגלית מציג את אליעד שרגא כאחד האישים שנאבקו באולמרט, לצד לינדנשטראוס, בורובסקי, לדור ועיתונאים שבשמם הוא לא נוקב (הפעם...). בכך הוא מטעה את הציבור. כי זאת יש לדעת ולהזכיר: התנועה לאיכות השלטון החרישה במשך כשנתיים, ולא נקפה אצבע כדי להוקיע את אולמרט על מעשיו. נהפוך הוא: בתחילת התקופה הוזמן אולמרט להיות אורח כבוד בכנס שערכה התנועה נגד השחיתות.


מצד שני, מתעלם מרגלית לחלוטין ואינו מאזכר את התנועה שכן לחמה: תנועת אומ"ץ, בראשה עומד אריה אבנרי, שנאבקה לחשיפת מעללי אולמרט. אבנרי פעל הן במסגרת התנועה, הן כעיתונאי בפרסום רשימות Nfc, והן בתלונות שיזם ליועץ המשפטי לממשלה, למשטרה ולמי לא.

עו"ד אליעד שרגא, אליו פניתי בעיצומן של החשיפות, לא טרח לפעול ולהצטרף לעושים במלאכה. תחת זאת, ורק לאחר ששוחחתי והעמדתי אותו על מחדליו בפרשה זו, שלא לומר על שתיקתו המכוונת, הוא דאג לשגר מכתב מגומגם למבקר המדינה ובו דחק בו, כביכול, לסיים במהרה את הבדיקות הנערכות. התנהלותו של שרגא העלתה אצלי דאגה שמא שרגא חושש מידו הארוכה של אולמרט.

המכתב היה כל כך עלוב ביחס למכתבים השגרתיים והנוקבים של התנועה לאיכות השלטון, הנמסרים ברגיל מיידית לפרסום בתקשורת, עד כדי כך שאותו מכתב אפילו לא הוצא על-ידי דוברות התנועה לפרסום בתקשורת. ולא במקרה. אליעד שרגא ראה עצמו מנוע מהתעסקות עם אולמרט, בכל הקשור לענייני השחיתות. וסיבותיו עימו. רק כך ניתן להסביר מדוע שתק. ואם בפיו הסבר אחר הוא מוזמן להציגו.


עכשיו, כאמור, מציג מרגלית את אליעד שרגא כלוחם נגד השחיתות של אולמרט, וכמי שהוכפש על-ידי אולמרט ואנשיו. וזה פשוט לא נכון. חבל שמרגלית מטעה את הציבור ונוגס אגב כך גם באמינותו שלו.




רשימות נוספות: פרשת אולמרט + | פרשת אולמרט-טלנסקי
רמון: הבחירות לכנסת ייערכו בנובמבר / יואב יצחק

המקורבים עומדים לנקום בברק / יואב יצחק

רייכמן: 'פרשת המעטפות' פתחה תיבת פנדורה / רותי אברהם

שעת החסד של אולמרט / עו"ד יוסי דר

נבצרות מטעמי בריאות וביטחון / אפרי הלפרין

פרשת אולמרט / אורי שטרית

איש סודו של אהוד אולמרט, עוד מהתקופה שכיהן אולמרט בראש העיר ירושלים. שטרית כיהן בשנת 2004 בתפקיד מהנדס העיר ירושלים. ניצל לרעה את מעמדו ותפקידו כדי לסייע לאולמרט, לגיל מסטיי ולחברת אלומות לקבל היתרים, שלא כדין, לפירוק והרכבת המבנה בפרויקט כרמיה. "סידור" ההיתרים הוא, למעשה, שאיפשר מימון מתן השוחד לאולמרט. על קשרי השניים: אולמרט סידר לשטרית היתר לעבוד כמהנדס עיר בערים אחרות, בתקופה שכיהן כמהנדס העיר; אולמרט נתן לשטרית גיבוי מוחלט גם כאשר הועלו האשמות חמורות נגדו; אולמרט סייע לו כמה פעמים גם בעניינים אישיים; ערב הבחירות לכנסת ה- 17 צירף אולמרט את שטרית לרשימת קדימה לכנסת. שטרית ידע היטב כי הוא מצוי בניגודי עניינים, ולכל הפחות הוא צריך לפסול את עצמו. בשיחות שהתקיימו עימו הוא הכחיש שפעל בעיריית ירושלים עבור אולמרט, ואף טען כי פסל עצמו נוכח קשריו האישיים עם אולמרט. ואולם, ממידע מוסמך ומתועד עולה: שטרית התערב ברגל גסה. הוא הנחה את הדרג הניהולי בעיריית ירושלים, דחק בבכירים לסייע לאולמרט ולאשר את פרויקט כרמיה, כל זאת תוך חריגה ממדיניות העיריה, ומתן טובת הנאה לאולמרט תוך עבירת על החוק.

מי ומי בפרשה:
אהוד אולמרט אוסנת פוסט אורי מסר אורי שטרית אילה חסון אלומות מג הנדסה בע"מ אמיר אורן אמנון דנקנר גיל מסטיי דניאל פרידמן יהושע פולק יוחנן דנינו יעקב בורובסקי ירון זליכה כרמיה מיכה בן-נון מיכה לינדנשטראוס מני מזוז מרדכי גילת נחום ברנע רות ביקסון תמי בן-דוד




נוצר: 24/05/2008 | עודכן: 24/05/2008



http://www.nfc.co.il/Archive/002-D-29733-00.html?tag=08-36-39

[בוקר טוב מר גילת !]

אולי היינו מונעים כמה שחיתויות גדולות ואולי היינו עוצרים את הידרדרות המדינה לתהום העמוקה שממנה כנראה לא נצא...!

[בוקר טוב מר גילת !]

מר גילת עם הצתה מאוחרת ! הוא סירב לפרסם כתבות על העובדות הפליליות ששלחתי אליו לפני כעשר שנים וכללו גם את המישטרה והפרקליטות...
את המסקנות כתבתי בחלקן לפני כחודש ימים - קיראו למטה :


אגמון יוסף
אורח

פורסם: שישי 23.05.08 15:18 נושא ההודעה: השוטרים מבצעים "התאמות" למילוט אולמרט בהתאם להוראות מנהלי המערכת...

---------------------------------------------------------------------- ----------

מה פירוש: המישטרה מתכנסת להתיעצות עם מימצאי החקירה...?

השוטרים השכירים מבצעים "התאמות" - שינוי העובדות וההוכחות הפליליות למילוט ראש הממשלה ממשפט אמת ועונש כחוק, לפי ההוראות שקיבלו מראשי המערכת שבראשה נמצא - שר המשפטים שכפוף לראש הממשלה...!!!

"התאמות"- מירמה של המערכות, כפי שבוצעה גם למילוט ראשי ממשלה קודמים,
שרים, חברי כנסת, קציני מישטרה, עובדות רווחה ועובדי ציבור נוספים שניתפסו עם עובדות פליליות נגדם...!

יש בידי עובדות כאלה, אך אין שופט במדינה שיכול לשפוט בצורה עצמאית ולהעניש כחוק את המעורבים, היות וגם כל השופטים הם שכירים וממלאים הוראות
של מנהליהם על ידי ביצוע "התאמות": שינוי פרוטוקולים, תאריכים, סדרי משפט וכו'...להשגת התוצאות שעליהן החליטו מראש המנהלים: פשע מאורגן !!!

גם "התאמות" שביצעו שופטים הצגתי לנשיא ביהמש' העליון, וועדות כנסת, שרים, למדיה ועוד...אך אין מי שישפוט אותם או יבקר את מעשי השקר, המירמה והעבירות שהם מבצעים ממניעים זרים ועל ידי שינוי החוק לצרכיהם האישיים...!!!

זאת תמצית ה"דמוקרטיה" הישראלית שהורסת את המדינה...!